נדברו

יש לחקור מדוע על ספירת העומר מברכים משא"כ אשה נדה שכתוב וספרה לה למה מן הדין אינה צריכה לברך

מדרך העולם לסתור ספירת ז' נקיים משא"כ ספיה"ע והאיך תברך?

מקור: תוס' כתובות (ע"ב ע"א ד"ה ספרה)

וא"ת אמאי אין מברכת זבה על ספירתה כמו שמברכין על ספירת העומר דהא כתיב וספרה. וי"ל דאין מברכין אלא ביובל שמברכין ב"ד בכל שנה שלעולם יוכל למנות כסדר וכן עומר אבל זבה שאם תראה תסתור אין לה למנות.

יש שרצו להוכיח מזה שמי שצריך לערוך ניתוח וכדו' באמצע ימי הספירה ממילא ג"כ אין לו לספור.
משום שיודע מראש שעתיד להפסיד את הברכות, והרי הוא כנדה שלא מברכת.
אבל יש בפוסקי זמנינו שדנו מכמה פנים שיש לו לברך. ראשית דמי יודע האם בהכרח ימנע מלברך, אולי יעזרנו ה' לברך למרות הניתוח.
אך בנוסף לכך, יש לדון בעצם ביאור כוונת התוס', האם הבעיה בנדה הוא מפני שהמצוה תתבטל באמצעה וזה יגלה למפרע שכל הברכות היו לבטלה.
או שמא הביאור הוא שבנדה אין מצות הספירה תלויה בזמן שמתחילה למנות,
אלא הכל תלוי ועומד במציאות של נקיים, וממילא אם לבסוף נתברר שלא היה נקיים המצוה לא החלה כלל.
בשונה ממצות ספיה"ע ויובל התלויות בזמן קצוב וברור, וגם אם לא יזכה לספור הכל [ונחשוש לשיטת הבה"ג שהכל מצוה אחת]
מ"מ הרי ממוצאי הפסח מתחיל זמנו של קיום המצוה בלי עוררין, ולכן יש לו לספור ולברך.
ומה שבאמצע הספירה הוא עתיד להפסיד יום, זה כבר סיפור אחר, דאמצע המעשה מצוה לא הופך את כל הימים לברכות לבטלה.

ענף עץ אבות כתב: ↑ מקור: תוס' כתובות (ע"ב ע"א ד"ה ספרה)

וא"ת אמאי אין מברכת זבה על ספירתה כמו שמברכין על ספירת העומר דהא כתיב וספרה. וי"ל דאין מברכין אלא ביובל שמברכין ב"ד בכל שנה שלעולם יוכל למנות כסדר וכן עומר אבל זבה שאם תראה תסתור אין לה למנות.

יש שרצו להוכיח מזה שמי שצריך לערוך ניתוח וכדו' באמצע ימי הספירה ממילא ג"כ אין לו לספור.
משום שיודע מראש שעתיד להפסיד את הברכות, והרי הוא כנדה שלא מברכת.

לכאורה הביאור בתוס' הוא דכאשר תסתור הזבה את הספירה הרי התברר שאין זה כלל ז' נקיים ואם כן כשאמרה היום יום א' הייתה טעות בידה. אך בספירת העומר גם אם יפסיד יום הרי לא סתר את עצם הספירה ועדיין נכונה היא.