נדברו

במדרש (במד"ר א,ז), מכאן שנו חכמים, בג' דברים ניתנה התורה, באש ובמים ובמדבר.

ויש לבאר את המשמעות שהתורה ניתנה במים. שכח התורה הוא כמים, שכל הצומח תלוי במים, המים מגדלים ומצמיחים ומפריחים את כל שרשי הצומח, ובלי מים לא תתכן שום צמיחה.

כך גם בנפש האדם יש שרשים טובים, כי האדם עץ השדה, אלא שאינם יכולים לגדול ולפרוח. ובתורה הק' יש את כח המים, יערוף כמטר לקחי, שמצמיחה את כל השרשים הטובים שיש באדם.
וכמאה"כ (תהלים קז,לה) ישם מדבר לאגם מים, המדבר שומם מפני שאין בו מים, אבל אם רק מוצאים דרך להמשיך לשם מים הריהו הופך לאגם מים והכל פורח. כך בכח התורה אפילו מי שהוא כמדבר ללא שום לחלוחית וצמיחה, מתקיים בו ישם מדבר לאגם מים וגם עבים נטפו מים.

בשם הגר"א ידוע שכך גם לאידך גיסא, אם האדם זרוע במידות רעות אז התורה תצמיח אותם, כמו שמטר מצמיח את מה שזורעים.

עוסק בתורה כתב: ↑ בשם הגר"א ידוע שכך גם לאידך גיסא, אם האדם זרוע במידות רעות אז התורה תצמיח אותם, כמו שמטר מצמיח את מה שזורעים.

לא זכה, נעשית לו סם המוות.

במקור, הדברים נאמרו ונכתבו בתמיהה, והכוונה שהאדם הוא לא עץ השדה, ולכן במצור על עיר אויב אין להשחית את העצים, אלא לפגוע רק באנשי האויב.