שיכרות או התעלות רוחנית - בעקבות מאמר אחר

הודעה
מחבר
ימה של תורה
הודעות: 30
הצטרף: ה' ינואר 31, 2019 11:43 pm

שיכרות או התעלות רוחנית - בעקבות מאמר אחר

#1 שליחה על ידי ימה של תורה » א' מרץ 03, 2019 11:39 pm

בעקבות המאמר שנכתב בעבר (מצרף קישור viewtopic.php?f=4&t=131)
שם מבואר עניין השיכור שאינו יכול להפסיק לשתות, ואף כי מוכה ומוכלם בידי הסובבים אותו,
אף כי מאבד הוא את משפחתו, מעמדו החברתי והפיננסי, ולפעמים אף מאבד עצמו לדעת, או לכל הפחות שלא לדעת בכך שמת ממחלות הנגרמות משתיה מופרזת.
נתעוררתי לשאול, כיצד יש מצוה ביום הפורים לשתות יין ולהשתכר עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי? אתמה.
אשמח לקבל תשובות וביאורים.


כּוֹתָר
הודעות: 1256
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

Re: שיכרות או התעלות רוחנית - בעקבות מאמר אחר

#3 שליחה על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 26, 2020 1:04 pm

כן צ"ב מה שאמרו חז"ל (מגילה ז:) מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שענין זה אינו מפורש במגילה אלא בדברי חז"ל.

ולכאורה הרי בכל המועדים צריך יהודי ישוב הדעת, וכל העליה שלו תלויה בישוב הדעת, וגם בפורים הרי דרוש כל כך הרבה ישוב הדעת בשביל לקבל את סגולות היום ובשביל "קימו וקבלו", ובמה נשתנה פורים מכל המועדים שצריכים בו לבסומי עד דלא ידע.

ומה גם שבשאר ימות השנה שתיית יין נחשבת לדבר מגונה ואסור ע"פ תורה, וכדכ' (משלי כג,לא) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים, ומבאר רש"י בשם חז"ל, המרבה שכרות כל עבירות דומות לו למישור, כל הדרכים ישרים בעיניו, היינו שמאבד את כל המעצורים והכל מותר בעיניו. ואיך יתכן שביום כה קדוש חייבו חז"ל לבסומי עד דלא ידע.

י"ל את החיוב לבסומי בפוריא עד דלא ידע. כי הנה כל סדר הבריאה ומציאות העולם הזה אינה עשויה להכיל את האור דלעתיד כאשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ. כל המציאות הנוכחית של הבריאה בנויה בהתאם לכך שיש בה את הכח המצנן של עמלק אשר קרך, ומשום כך כל הכלים של האדם המח והדעת והלב שלו אינם מותאמים לעולם שלעתיד לבוא ואינם יכולים להכיל את האור ואת האהבה שתהא לעתיד, וכענין שנאמר ולא יראני האדם וחי. ורק לעתיד תהיה בריאה חדשה שיהיו בה את הכלים להכיל אור זה, כמש"נ (ישעי' סה,יז) הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה.

ולכן כאשר הימים האלו נזכרים ונעשים צריך לבסומי עד דלא ידע, שהוא כמתנתק מהמציאות הנוכחית של העולם וחי בעולם אחר, שרק באופן זה ניתן להכיל את הארת הפורים.

ועוד י"ל ביתר עומק את הענין לבסומי עד דלא ידע. כי לכאורה יש להבין לשם מה תקנו חז"ל את שני הימים טובים חנוכה ופורים, והלא יש הרבה מועדים במשך השנה ולשם מה הוסיפו עוד.

אלא כי חכמים בראותם את הגלות הרחוקה והעמוקה, שמשנה לשנה הולכים ומתרחקים מבית המקדש וממקורות הקדושה, וראו את ירידת הדורות ואת גודל ההסתר שיהיה בעקבתא דמשיחא, נכמרו רחמיהם על כלל ישראל, והמשיכו להם את האור של חנוכה ופורים. ענין האור של חנוכה הוא שמאיר למטה מעשרה ובחוץ, דבר שאינו בכל המועדים, שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה, ורק בחנוכה יורד האור אפילו למטה מעשרה.

וכן באור של פורים יש ענין מיוחד לדורות האחרונים, שהם בבחי' מאה"כ (תהלים קז,כג כז) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים, ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו, יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג, יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע. ואם אמנם כל האורות של הימים טובים מיוסדים על הארת הדעת וישוב הדעת, אבל יש זמנים שבהם יעלו שמים ירדו תהומות וכל חכמתם תתבלע, שאדם מוטרד ומבולבל ומאבד את הדעת שלו וכל המציאות שלו היא "עד דלא ידע", ואז הרי האור של הימים טובים אינו מגיע אליו. כל אורות המועדים מגיעים רק למציאות של 'ידע', אבל בבחי' 'לא ידע' כאשר כל חכמתם תתבלע הוא כגברא ערטילאי ואין מה שיעזור לו.

וראו חז"ל את הדורות הללו שכל מציאותם היא בבחינת יעלו שמים ירדו תהומות, שהם תמיד סחופים וטרודים ואינם יכולים להגיע לרגע של ישוב הדעת, כל חייהם הם שרויים בבלבול הדעת מתוך טרדות ודאגות, צרות ועגמת נפש, וסערת היצר. וברחמנותם עליהם המשיכו להם את הארת הפורים בבחי' "עד דלא ידע", שגם בשעה שאדם מאבד את כל הדעת שלו, הרי אפילו בעומק הזה מאיר האור של פורים, ועי"כ יוכלו להחזיק מעמד בגלות עד ביאת גואל צדק.

(דרכי נועם פורים תשס"ג)

שלח תגובה