דינא דמלכותא דינא

עיונים ודיונים במרחבי ים התלמוד כולו ובסדר הדף היומי
שלח תגובה
הודעה
מחבר
אבגדה
הודעות: 40
הצטרף: ד' אפריל 07, 2021 2:53 pm

דינא דמלכותא דינא

#1 שליחה על ידי אבגדה » ו' אפריל 16, 2021 8:23 am

דינא דמלכותא דינא

א) ז"ל המשנה והגמרא במסכת נדרים (דף כז ע"ב):
משנה:
"נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה, אף על פי שאינו תרומה; שהן של בית המלך, אף על פי שאינן של בית המלך... ".
גמרא:
והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא?!
אמר רב חיננא: אמר רב כהנא: אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה.
דבי רבי ינאי אמר: במוכס העומד מאליו".
ומשמע שאסור לגנוב את המכס אלא כאשר המוכס עושה שלא כרצון המלך, אלא מטעם עצמו.
ויל"ע אי יש נפק"מ בין ר' ינאי לשמואל.
ואולי כאשר המוכס אין לו קצבה, אבל הוא עומד מטעם המלך, יסבור ר' ינאי גם כן שאסור לרמותו. ושמואל יסבור שגם אותו מותר לרמות, כי גם למלך מותר לקחת רק עם קצבה.
ונראה דמחלוקתם היא במקור הדין דדינא דמלכותא דינא, אם הוא מטעם כח המלכות, שחייב לשמוע בקולה, או מטעם שהסכימו בני המדינה לשלם למלכות את המיסים הקצובים.
וז"ל הגמרא במסכת סנהדרין (דף כ עמוד ב):
"אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך – מלך מותר בו.
רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם; שנאמר: "שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך".
כתנאי: רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך – מלך מותר בו. רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר: "שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך".
וז"ל הפסוקים בשמואל א פרק ח:
(יא) וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ:
(יב) וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי־מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ:
(יג) וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת:
(יד) וְאֶת־שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו:
(טו) וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו:
(טז) וְאֶת־עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת־שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ:
(יז) צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים:
ומשמע ששמואל סובר שניתנה למלך רשות להפקיע ממונם של נתיניו מעצם כח מלכותו.

ב) וז"ל המשנה והגמרא במסכת גיטין (דף י עמוד ב):
מתני'.
כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים, אף על פי שחותמיהם עובדי כוכבים – כשירים; חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים;
ר"ש אומר: אף אלו כשירין. לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט.
גמ'.
קא פסיק ותני: לא שנא מכר ל"ש מתנה;
בשלמא מכר – מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה, ושטרא ראיה בעלמא הוא; דאי לא יהיב זוזי קמייהו, לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא;
אלא מתנה – במאי קא קני? לאו בהאי שטרא? והאי שטרא חספא בעלמא הוא!
אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא.
ואי בעית אימא: תני: חוץ מכגיטי נשים".
ויל"ע אם שמואל והאב"א חולקים בדין.
והנה הנפק"מ בין שטר מכר ושטר מתנה הוא ששטר המכר משמש רק כעדות, בשעה ששטר מתנה משמש כעצם הקנין. וכן בגיטי נשים ושחרורי עבדים, השטר משמש כעצם הקנין.
וא"כ, לדעת שמואל היות והשטר נכתב בבית דין מטעם המלך, הרי יש לו תוקף גם לקנין קרקע, ולא רק לעשות קרקע, מטעם דינא דמלכותא.
והאב"א יסבור שהיות ואין דין של דינא דמלכותא, הרי אין כח בשטר להוות קנין.

ג) וז"ל הגמרא במסכת בבא קמא (דף קיג ע"ב):
"גופא: אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא.
אמר רבא: תדע: דקטלי דיקלי וגשרי גישרי, ועברינן עלייהו.
א"ל אביי: ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו?
אמר ליה: אי לא דינא דמלכותא דינא – היכי מייאשי?
והא לא קא עבדי כדאמר מלכא! מלכא אמר: "זילו וקטלו מכל באגי"; ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא.
שלוחא דמלכא כמלכא, ולא טרח; ואינהו אפסיד אנפשייהו, דאיבעי להו דאינקוט מכוליה באגי ומשקל דמי".
ומשמע לכאורה שהמלך יכול לקחת מס דרך שליחיו, אף אם הם נהגו שלא כהוגן, והחוב מוטל על התושבים לעשות באופן שלא יינזקו.

ד) ויל"ע, דמדברי שמואל בגמרא בנדרים משמע שכח המלך מוגבל, ואילו בגמרא בב"ק משמע שכוחו אינו מוגבל.
ואולי יש לומר שבנדרים הוא בגובה המס, ולא באופן לקיחתו. ובאופן שנלקח מאדם על חשבון שכיניו, אומרת הגמרא שיכול לגבות משכניו בחזרה. אבל אם נלקח ממנו מס יותר מחובתו לשלם, זה נלקח על ידי המלך, וזה שלא כהוגן, ויכול לרמות את המלך.

שלח תגובה