נדברו

למדתי בשבת ב' קטעים ממש צמודים זה לזה בגמ' יבמות [ק"ד ע"ב]
ונשתוממתי כיצד ניתן ליישבם מבלי שיסתרו זה לזה באופן כה חזיתי.
הנה בקטע הראשון מופיע משפט ידוע ומפורסם בש"ס:

דאמר ר' זירא: כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, וכל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת

הוי אומר, שכשיש לנו אפשרות 'בכח' לבלול את המנחה, זה כבר מספיק. ואינו מעכב לבלול בפועל.
ובקטע הסמוך לזה מביאה הגמ' את המשפט הבא:

מידי דהוה אאימורים דכי ליתנהו לא מעכבי, וכי איתנהו מעכבי

כאן מבואר שאם יש אימורים טהורים, הרי שאין להסתפק באפשרות ש'בכח' ניתן להקטירם, אלא צריכים ליישם הדבר בפועל וזה לעיכובא.
וזה לכאורה ממש סותר לכלל של "כל הראוי לבילה וכו'", וזה סתירה מב' הצדדים כמבואר למעיין.

למעיין אין זה סתירה כלל, לשאינו מעיין הרי זה סתירה.

חזק וברוך, אנא למדני וחכמני מאמרתך הצרופה.

באימורין רואים שעצם הימצאותם מחיל דין, שמעכב, ואסור לאכול את הבשר.
זה כמו בילה, שעצם מה שראוי לבילה, מכשיר, כי נחשב כמנחה.

לא לומדים משם את ההלכה מתי מעכב, אלא לומדים שה"בכוח" מחיל כבר דין.

דוד ריזל כתב: ↑ באימורין רואים שעצם הימצאותם מחיל דין, שמעכב, ואסור לאכול את הבשר.
זה כמו בילה, שעצם מה שראוי לבילה, מכשיר, כי נחשב כמנחה.

לא לומדים משם את ההלכה מתי מעכב, אלא לומדים שה"בכוח" מחיל כבר דין.

לא מספיק הבנתי, סכ"ס נלמד אנן מאימורים, דכשהם קיימים הם מעכבים, וכשאינם קיימים אינם מעכבים.
חזינן, דדבר שישנו 'בכח' צריך ליישמו 'בפועל' ולעיכובא. ומה שנחסר גם מ'הכח' הרי שאינו מעכב כלל.

אני לא למדתי טוב את הגמרא, אך אביא לך מה שכתב לי גיסי הגאון ר' אלימלך.
בס"ד
לכבוד גיסי וידי הרה"ג הרב דוד שליט"א
הגמרא ביבמות שם אינה 'מדמה' את הדין של 'ראוי לבילה' עם הדין של אימורין דכי איתנייהו מעכבא, ורק שני הדינים שם הם סמוכים זה לזה ללא קשר, וקושיית השואל היתה 'מסברא', למה ב'בילה' אנו אומרים שאין צורך לבילה בפועל אלא צריך את ה'ראוי לבילה', ואילו בהקטרת אימורים הוא להיפך, שאם 'אינו ראוי להקטרה' אין ההקטרה מעכבת ומןותר לאכול הבשר, אבל אם ראוי להקטרה ההקטרה מעכבת מלאכות הבשר.
והתירוץ שתירצת הוא נפלא, שבאימורין לא ה'הקטרה' מעכבת, אלא 'מציאות האימורין' הוא המעכב מלאכול הבשר, ולכן אם נאבדו מותר לאכול הבשר ללא הקטרה שהרי כבר אין אימורין, אך אם הם קיימין אסורה אכילת הבשר עד שיוקטרו
בברכת ידידות גיסך אלימלך וינברג

כבוד הרב @דוד ריזל שליט"א, שפתים ישקו לפיך על שהינך משתף גם אחריני בשאלותי,
[מלבד התשובות הענייניות במיוחד שהינך שולח בעצמך]. נהנתי מאוד מהדברים.
ממה שהבנתי מדברי גיסך שליט"א [אשר ניכר מתו"ד כי ת"ח הוא] ההלכה של "כל הראוי לבילה" זה דין ב'פעולות' האם ומתי מחייבים את האדם לפעול.
אך ההלכה של אימורים, זו כבר נושא 'דיני' בלי קשר לעשייה או לאי עשייה, אין שום הלכה לפעול ולהקטיר, אלא ההלכה אומרת דכשיש אימורין א"א לאכול קרבן.
ולפי זה יצא לן תוספת חידוש, שגם מי שיבוא ויאבד את האימורים בידים ובמזיד [לא רק בנטמא מאליו], הרי שהקרבן יוכשר.

אם תרצה תוכל להתכתב עמו במייל, הוא בקי ומעיין בכל חלקי התורה.
הרב אלימלך וינברג e0527688672@gmail.com

כל הכבוד רייזל!