ונשתוממתי כיצד ניתן ליישבם מבלי שיסתרו זה לזה באופן כה חזיתי.
הנה בקטע הראשון מופיע משפט ידוע ומפורסם בש"ס:
הוי אומר, שכשיש לנו אפשרות 'בכח' לבלול את המנחה, זה כבר מספיק. ואינו מעכב לבלול בפועל.דאמר ר' זירא: כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, וכל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת
ובקטע הסמוך לזה מביאה הגמ' את המשפט הבא:
כאן מבואר שאם יש אימורים טהורים, הרי שאין להסתפק באפשרות ש'בכח' ניתן להקטירם, אלא צריכים ליישם הדבר בפועל וזה לעיכובא.מידי דהוה אאימורים דכי ליתנהו לא מעכבי, וכי איתנהו מעכבי
וזה לכאורה ממש סותר לכלל של "כל הראוי לבילה וכו'", וזה סתירה מב' הצדדים כמבואר למעיין.