גמ' ברכות מח:

[כּוֹתָר]

א.

בגמרא יש מימרא בשם רב נחמן.
"אמר רב נחמן:
משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן. יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ.
דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים - דוד תקן, על ישראל עמך ועל ירושלים עירך. ושלמה תקן, על הבית הגדול והקדוש.
הטוב והמטיב - ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר.
דאמר רב מתנא:
אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ביבנה הטוב והמטיב. הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה:"

מעניין שבסמ"ג עשין כ"ז, יש ציטוט כמעט מדוייק של אימרא זו, בשם 'תניא', זאת אומרת שזו ברייתא.

" ותניא התם משה תקן להם לישראל ברכת הזן כשאכלו את המן יהושע תיקן להם לישראל ברכת הארץ כשנכנסו לארץ דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים הטוב והמטיב ביבנה תקנוה על הרוגי ביתר הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה."

אולי י"ל, שתניא זה מלשון שנינו, ומתאים גם באימרה של אמורא.
או שהייתה לו גרסה אחרת.

[כּוֹתָר]

ב.
יש כאן חידוש יסודי מהרשב"א, שהרי ידוע שברכת המזון מדאורייתא, וכאן בגמרא רואים שמשה תיקן ברכה אחת, יהושע תיקן ברכה אחרת וכו'.

כותב הרשב"א בזה"ל:
"ויש לומר דמטבען הוא שטבעו להן, דאי מדאורייתא אם רצה לאמרה באיזו מטבע שירצה אומר. ואתו משה ויהושע ודוד תיקנו להם מטבע לכל אחד ואחד בזמנה. וכדאמרינן בפרק כיצד מברכין (מ:) סד"א כי אמרינן בלשון חול יצא היכא דאמרה כי היכי דתקינו לה רבנן (אבל כי לא אמרה כי היכי דתקינו לה רבנן) לא יצא קמ"ל, דאלמא המטבע הוא שטבעו רבנן.
ובודאי דקודם כיבוש הארץ ובנין ירושלים לא היו אומרים כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין, וכמו שאין אנו אומרים כאותו מטבע שתיקנו דוד ושלמה, שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית, והם היו מבקשים להעמיד מלכות ולהעמיד בנין הבית ולהמשיך שלות הארץ." עכ"ל.