רבי יהודה מקשה על רבי מאיר מסברא שהוא עצמו חולק עליה?

[עוסק בתורה]

בסוכה דף כג-כד יש נידון על עשיית דופן סוכה מבהמה, רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר. אביי (כג ע"א) מסביר שרבי מאיר חושש למיתת הבהמה ורבי יהודה אינו חושש, והגמ' (כג ע"ב - כד ע"א) מביאה מחלוקת אחרת שלהם על לוקח יין מבין הכותים שלר"מ יכול להפריש מעשר שיתברר אח"כ בביתו ולר"י לא, והגמ' מבינה שמחלוקתם היא שר"י חושש שייבקע הנוד של היין (ולא יתברר ונמצא ששתה טבל) ור"מ אינו חושש. הגמ' (כד ע"א) מקשה סתירה בין החששות לר"מ ור"י (שכל אחד מהם חושש למיתה/בקיעת הנוד ולא חושש לחשש השני), ומתרצת לפי רבי יהודה שטעמו אינו כיון שחושש שייבקע הנוד אלא דלית ליה ברירה. הגמ' מקשה על זה "והא מדקתני סיפא אמרו לו לר' מאיר אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע... מכלל דחייש רבי יהודה לבקיעת הנוד", כלומר דש"מ שטעמו משום חשש בקיעת הנוד ולא משום דלית ליה ברירה. ומתרצת הגמ' "התם ר' יהודה הוא דקאמר לרבי מאיר, לדידי לית לי ברירה, אלא לדידך דיש ברירה אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד".

והוא פלא עצום, הרי רבי יהודה עצמו סובר דאין לחשוש לבקיעת הנוד, ואיך הוא מקשה על רבי מאיר "אלא לדידך אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד"??

[שניאור]

בפשטות התשובה היא כי כיוון שר"מ חייש למיתה הוי ליה לחשוש גם לבקיעת הנוד.

[כּוֹתָר]

ומתרצת לפי רבי יהודה שטעמו אינו כיון שחושש שייבקע הנוד אלא דלית ליה ברירה.

והוא פלא עצום, הרי רבי יהודה עצמו סובר דאין לחשוש לבקיעת הנוד, ואיך הוא מקשה על רבי מאיר "אלא לדידך אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד"??

רבי יהודה לא חולק שיש טעם שייבקע הנוד, הוא רק לא חושש לכך.
אבל הוא יכול לשאול את רבי מאיר, האם גם לזה אינך חושש ?

[עוסק בתורה]

בפשטות התשובה היא כי כיוון שר"מ חייש למיתה הוי ליה לחשוש גם לבקיעת הנוד.

צודק (כמה שורות קודם לכן הגמ' שואלת זאת ומתרצת דבקיעת הנוד לא שכיחא, וכנראה הצדק איתך שרבי יהודה אכן שאל זאת את ר"מ דלא הוה ס"ל החילוק הזה).

[עוסק בתורה]

ומתרצת לפי רבי יהודה שטעמו אינו כיון שחושש שייבקע הנוד אלא דלית ליה ברירה.

והוא פלא עצום, הרי רבי יהודה עצמו סובר דאין לחשוש לבקיעת הנוד, ואיך הוא מקשה על רבי מאיר "אלא לדידך אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד"??

רבי יהודה לא חולק שיש טעם שייבקע הנוד, הוא רק לא חושש לכך.
אבל הוא יכול לשאול את רבי מאיר, האם גם לזה אינך חושש ?

כוונתך כדברי שניאור?
אני לא מבין מה החילוק בין "חולק שיש טעם" ל"לא חושש".

[כּוֹתָר]

ומתרצת לפי רבי יהודה שטעמו אינו כיון שחושש שייבקע הנוד אלא דלית ליה ברירה.

והוא פלא עצום, הרי רבי יהודה עצמו סובר דאין לחשוש לבקיעת הנוד, ואיך הוא מקשה על רבי מאיר "אלא לדידך אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד"??

רבי יהודה לא חולק שיש טעם שייבקע הנוד, הוא רק לא חושש לכך.
אבל הוא יכול לשאול את רבי מאיר, האם גם לזה אינך חושש ?

כוונתך כדברי שניאור?
אני לא מבין מה החילוק בין "חולק שיש טעם" ל"לא חושש".

אני לא מונח בסוגיא, שניאור ביאר יפה במילים ברורות שגם אני מבין.