למדתי תוספות, ונתקלתי בדבר מחודש שקשה לי להבנה.
הקדמה
בגיטין ל. הגמרא מתירה לכהן לפרוע הלוואה בפירות המעשרות, אפילו שיש איסור דרבנן לפסוק כשער הזול, כיון אם יהיה שידפון הוא יפסיד את הפירות.
ולעומת זאת בבבא מציעא דף סד. בפרדיסא רב אוסר למכור יין בשעה שעדיין הענבים בוסר במחיר מוזל, כיון שבשעת הבציר מחיר היין יתייקר, אפילו שיש אפשרות שהיין יתקלקל מגשם או שלג.
וע"ז כתבו תוס' בגיטין
כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כו'. והא דאסר רב בפרדיסא באיזהו נשך (שם דף עג.) אע''ג דאית ביה תיוהא הכא התירו משום תקנת כהן:
וצריך ביאור, מה פתאום עושים תקנות לטובת כהן שלווה כסף ?
ולא מצאתי במהרש"א ובאחרונים בסוף המסכת מי שמדבר על תוס' זה.
בחיפוש שעשיתי, לא מצאתי בכל הש"ס עוד פעם שיש ביטוי כזה "תקנת כהן" או "תקנת כהנים".
תקנת כהן - להקל בריבית. חידוש התוספות
Re: תקנת כהן - להקל בריבית. חידוש התוספות
ואחד החכמים מיישב:
נראה לי שאין הכוונה תקנה מיוחדת לכהן, אלא תקנתו של הכהן ההוא, כיון שאין לו פרנסה וחייו הם מפירות מעשר, לכן זו הדרך שלו לפרוע את ההלוואה.
זוהי תקנתו של הכהן שיוכל להתפרנס.
וכפי שהתירו לעשות עסקא בכסף יתומים, קרובים לשכר ורחוקים להפסד
וכן להלוות בריבית קצוצה לגוי- אף שאסרו שמא ילמד ממעשיו התירו בכדי חייו
גם כאן התירו מחזי כריבית שהיא דרבנן, משום פרנסתו של הכהן
וההיתר שם הוא גם לגבי לוי ועני שיעשו כך ממעשרותיהם.
ולפי זה אולי נוכל להשתמש אם ההיתר הזה לכל עני, וכנאמר שם גם לגבי מעשר עני,
ולכל אברך שמתפרנס מאחרים, עפ"י הרמב"ם ש"לא שבט לוי בלבד, אלא כל מי שנשאו ליבו לעזוב את עול חשבונות הרבים וכו' ".
אמנם יש לחלק. אם נשים לב לדרך התקנה, הרי היא שהמלוה יפריש את המעשרות ויאכלם על חשבון הכהן או העני. כלומר, אין פה סתם קולא לפסוק בזול, אלא דוקא כאן. כאשר בעה"ב אינו מחויב ליתן דוקא לכהן הזה, וההסכם הזה גורם לכך שהוא יתן דוקא על חשבונו של הלווה. נמצא שזוהי תקנה מיוחדת, שגם מביאה אליו את הפרנסה, ולא רק קולא סתמית בדיני פסיקה.
אבל אם אתה מדבר למשל על אברך שרוצה לפסוק בזול, זה לא נוגע כלל משום שאין זוהי פרנסתו אלא שהוא דחוק. ולא מצאנו שהתירו בכהאי גוונא.
ההלוואה הזו היא בעצם מוציאה לפועל מראש את החיוב לתת את המתנות לכהן או ללוי או העני. זוהי תקנתו של הכהן והעני - שפרנסתם תלויה במתנות האלו, וכעת שאינם מקבלים, אין להם מקור פרנסה. לכן התירו להקדים להם את המתנות בצורה כזו של הלוואה מראש על חשבון המתנות אחר כך.
ויש עוד דרך לבאר את הקולא לכהן.
כיון שזו רק טובת הנאה, שזה בין כה וכה ממון כהנים, ורק יש לו טובת הנאה ולכן בוחר לפרוע את חובו לכהן. ובממון כהנים הקילו. נראה שזו סברא מעולה לקולא, שאין כאן רווח של המלווה כיון שאין לו בעלות על הפירות, אלא רק טובת הנאה.
ויתכן שזה תנאי נוסף בהיתר הזה.
נראה לי שאין הכוונה תקנה מיוחדת לכהן, אלא תקנתו של הכהן ההוא, כיון שאין לו פרנסה וחייו הם מפירות מעשר, לכן זו הדרך שלו לפרוע את ההלוואה.
זוהי תקנתו של הכהן שיוכל להתפרנס.
וכפי שהתירו לעשות עסקא בכסף יתומים, קרובים לשכר ורחוקים להפסד
וכן להלוות בריבית קצוצה לגוי- אף שאסרו שמא ילמד ממעשיו התירו בכדי חייו
גם כאן התירו מחזי כריבית שהיא דרבנן, משום פרנסתו של הכהן
וההיתר שם הוא גם לגבי לוי ועני שיעשו כך ממעשרותיהם.
ולפי זה אולי נוכל להשתמש אם ההיתר הזה לכל עני, וכנאמר שם גם לגבי מעשר עני,
ולכל אברך שמתפרנס מאחרים, עפ"י הרמב"ם ש"לא שבט לוי בלבד, אלא כל מי שנשאו ליבו לעזוב את עול חשבונות הרבים וכו' ".
אמנם יש לחלק. אם נשים לב לדרך התקנה, הרי היא שהמלוה יפריש את המעשרות ויאכלם על חשבון הכהן או העני. כלומר, אין פה סתם קולא לפסוק בזול, אלא דוקא כאן. כאשר בעה"ב אינו מחויב ליתן דוקא לכהן הזה, וההסכם הזה גורם לכך שהוא יתן דוקא על חשבונו של הלווה. נמצא שזוהי תקנה מיוחדת, שגם מביאה אליו את הפרנסה, ולא רק קולא סתמית בדיני פסיקה.
אבל אם אתה מדבר למשל על אברך שרוצה לפסוק בזול, זה לא נוגע כלל משום שאין זוהי פרנסתו אלא שהוא דחוק. ולא מצאנו שהתירו בכהאי גוונא.
ההלוואה הזו היא בעצם מוציאה לפועל מראש את החיוב לתת את המתנות לכהן או ללוי או העני. זוהי תקנתו של הכהן והעני - שפרנסתם תלויה במתנות האלו, וכעת שאינם מקבלים, אין להם מקור פרנסה. לכן התירו להקדים להם את המתנות בצורה כזו של הלוואה מראש על חשבון המתנות אחר כך.
ויש עוד דרך לבאר את הקולא לכהן.
כיון שזו רק טובת הנאה, שזה בין כה וכה ממון כהנים, ורק יש לו טובת הנאה ולכן בוחר לפרוע את חובו לכהן. ובממון כהנים הקילו. נראה שזו סברא מעולה לקולא, שאין כאן רווח של המלווה כיון שאין לו בעלות על הפירות, אלא רק טובת הנאה.
ויתכן שזה תנאי נוסף בהיתר הזה.