נדברו

בפרק י' פסוק כ': וישמע משה [b]וייטב בעיניו[/b]. ואונקלוס תרגם בפשיטות - ושפר בעינוהי. אך בתרגום ירושלמי "ושמע משה [b]ושפר פתגמא באפוי[/b]".

ומתחילה נתקשיתי איך "בעיניו" נהיה "באפוהי" דהיינו בפניו.

אך נראה ביאור נפלא ביותר, שזהו שפירש רש"י (מהספרא) "הודה [b]ולא בוש[/b] לומר לא שמעתי"; והרי שנינו "למען תראה יראתו על פניכם - זו הבושה", כלומר הבושה היא בפנים, והיינו דאמרינן 'בושת פנים'; ולכן כאשר הודה ולא בוש בפניו - שפר פתגמא [b]באפוי[/b].

ונמצא שהתרגום ירושלמי תירגם לפי הדרש ולא לפי הפשט. ומעניין לדעת אם אכן דרכו בכך.