על ידי כּוֹתָר » א' ספטמבר 12, 2021 9:46 am
לגבי המקבל שדה לזרוע חטין וזרעה שעורים, כתב רש"י (בבא מציעא דף קו עמוד א): ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין. ויש עוד מקור שדנים על זה בראש השנה בברכות דף יח עמוד ב והתניא: מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות. ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו... שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו וכו'.
והתקשיתי בזה הלא במשנה כתוב שנידונין "בפסח על התבואה" ולא בתחילת השנה ?!
והראוני לעיין בר"ן ובמהרש"א בראש השנה דף טז עמוד א, ושם מבואר שבפסח נידון העולם בכללותו, אבל קרקע זו שלו ודאי שתלויה היא בדין האדם, שנידון בראש השנה. ומיושב.
ז"ל הר"ן על הרי"ף (דף ג עמוד א)
ותו קשיא לי כיון שהאדם נדון בר"ה ודאי על כל המאורעות שלו דנין אותו על תבואותיו ופירותיו ושאר עסקיו כיון שכן הכל נדון בר"ה ?
וניחא לי, שג' דברים הללו נידונין לכל העולם בג' זמנים אלו השנויין במשנתנו וילפי' הכי מדאמרה תורה לצבור שיביאו בזמנים הללו שמרצין עליהן אחד אחד בזמנו אבל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו אחד אחד וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו:
וכן כתב המהרש"א בחידושי אגדות:
והא דהכל נידון בראש השנה היינו כל אדם יחיד ויחיד בכל דבר כמ"ש בראש השנה מי ברעב ומי בצמא אלא דבכל אחד מג' זמנים הללו נידון כלל העולם באחד מג' דברים שזכר. וכן תוכן דברי הר"ן בזה ע"ש:
לגבי המקבל שדה לזרוע חטין וזרעה שעורים, כתב רש"י (בבא מציעא דף קו עמוד א): ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין. ויש עוד מקור שדנים על זה בראש השנה בברכות דף יח עמוד ב והתניא: מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות. ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו... שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו וכו'.
והתקשיתי בזה הלא במשנה כתוב שנידונין "בפסח על התבואה" ולא בתחילת השנה ?!
והראוני לעיין בר"ן ובמהרש"א בראש השנה דף טז עמוד א, ושם מבואר שבפסח נידון העולם בכללותו, אבל קרקע זו שלו ודאי שתלויה היא בדין האדם, שנידון בראש השנה. ומיושב.
ז"ל הר"ן על הרי"ף (דף ג עמוד א)
ותו קשיא לי כיון שהאדם נדון בר"ה ודאי על כל המאורעות שלו דנין אותו על תבואותיו ופירותיו ושאר עסקיו כיון שכן הכל נדון בר"ה ?
וניחא לי, שג' דברים הללו נידונין לכל העולם בג' זמנים אלו השנויין במשנתנו וילפי' הכי מדאמרה תורה לצבור שיביאו בזמנים הללו שמרצין עליהן אחד אחד בזמנו אבל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו אחד אחד וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו:
וכן כתב המהרש"א בחידושי אגדות:
והא דהכל נידון בראש השנה היינו כל אדם יחיד ויחיד בכל דבר כמ"ש בראש השנה מי ברעב ומי בצמא אלא דבכל אחד מג' זמנים הללו נידון כלל העולם באחד מג' דברים שזכר. וכן תוכן דברי הר"ן בזה ע"ש: