נדברו

דוד ריזל כתב: ↑ ברמ"א :
י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בבי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין, כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק), וטוב לב משתה תמיד:

מלשון הרמ"א משמע קצת שאין חיוב משתה - שתיית יין, אלא סעודה. ואף שהטעם הוא לצאת ידי המחמירים שהם הטור בשם הרי"ף שסובר שצריך לעשות משתה ושמחה. ואף שהפוסקים כתבו ד"וטוב לב משתה תמיד" קאי על פורים קטן ולענין ט"ו בו, אין ראיה שכוונתו שצריך משתה בדווקא, שהרי הרמ"א רק העתיק את לשון הפסוק במשלי.

בבית יוסף סוף סימן תרצז:
וכתבו הגהות ... שקרוב הדבר ג"כ שראוי להרבות בסעודה בי"ד שבראשון. והתוס' כתבו ויש נוהגין לעשות ימי משתה ושמחה בי"ד וט"ו של אדר הראשון, וריהטא דמתני' נמי משמע כן. ולא נהירא דאמרינן בגמרא הא לענין הספד ותענית זה וזה שוים מכלל דשמחה ומשתה ליכא וכן הלכה שאין צריך להחמיר לעשות משתה ושמחה באדר הראשון עכ"ל, והגהות מיימונית כתבו בשם סמ"ק שהעולם לא נהגו לעשות משתה ושמחה כי אם בי"ד שבאדר הראשון אע"פ שבאדר השני נהגו גם בט"ו שמחה ומשתה , וטעמא משום דאמר תלמודא אין בין י"ד שבאדר הראשון וכו' ולא הזכיר ט"ו, ושמא נקט אותו שהוא עיקר.

ועכשיו לא נהגו להרבות בסעודה לא בי"ד ולא בט"ו שבאדר הראשון:

ברמ"א :
י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בבי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין, כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק), וטוב לב משתה תמיד:

בחיי אדם (קנה מ) הוסיף:
ולכולי עלמא אין אומרים על הניסים:

במשנ"ב סק"ה:
מכל מקום ירבה וכו': בהגהת תשב"ץ כתב דיש להרבות, ורבינו יחיאל מפריש רגיל להרבות ולהזמין בני אדם. וזהו שסיים הרמ"א משתה תמיד היינו שטוב להרבות לכבוד הנס שנעשה בעתים הללו: