נדברו

ועכ"פ אתה מודה שמי שהיה מת וחי בתחה"מ פטור מכל המצוות.

מצוות בטילות - הכונה שהחפצא של מצוה מתבטלת. אבל במתים חפשי - הכונה שהגברא לא חייב. ואכן משמע שכל מי שמת ויחזור ויחיה בתחה"מ לרבי יוחנן נשאר פטור מן המצוות.
והנ"מ בין מצוות בטילות לבמתים חפשי, למי שלא מת מעולם והיה חי בזמן תחה"מ, שאם מצוות בטילות גם הוא פטור מהמצוות, ואם במתים חפשי הוא שלא היה מת מעולם לא נעשה חפשי.

לא הבנתי. אתה שואל אם הם עניינים זהים, או במה אינם זהים?

לא נראה משום מה שמצות בטלות לעת"ל וכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, הם עניינים זהים.

לא מונח בסוגיא, אבל זה מוכרח שיש הבדל בין רב יוסף לרבי יוחנן?

בגמ' נדה דף סא עמוד ב:
ת''ר בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים ולא יעשנו מרדעת לחמור אבל עושה ממנו תכריכין למת. אמר רב יוסף זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא. א''ל אביי ואי תימא רב דימי והא א''ר מני א''ר ינאי לא שנו אלא לספדו אבל לקוברו אסור. א''ל לאו איתמר עלה א''ר יוחנן אפילו לקוברו, ור' יוחנן לטעמיה דא''ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות.
לכאורה נראה שלפי ר' יוחנן כיון שמת נעשה חפשי מן המצוות וגם אחרי שיחיה לא תתחדש שוב המצוה עליו, כי אם לא כן מה תירצנו על הקושיא שהרי בתחיית המתים הוא נכשל בכלאים.
ואם כן צריך הבנה, מה בין ר' יוחנן להא דמצוות בטלת לעתיד לבא.