על ידי כּוֹתָר » ג' יולי 27, 2021 12:11 am
רבי אשר אורקוביץ - דמות שעוד זכיתי להכירו ולהסתופף מעט בצילו,
דמות של חסיד מלפני המלחמה.
כל סדר היום שלו היה ביישוב הדעת, ולא היה לו בעולמו שום דבר חוץ מתורה ותפילה.
היה קם בשעת בוקר מוקדמת, לובש כובע וחליפה וגארטיל, ואומר ברכות השחר,
אנחנו יכולים לכרוך את כל ברכות השחר ב2 מילים, אבל אצלו כל ברכה התחלקה למילים, וכל מילה הייתה עבודה שלימה,
ראיתי עליו במוחש את מאמר הבעש"ט 'בא אל התיבה' - היכנס לתוך התיבה.
כל כולו היה מרוכז בתיבת 'ברוך' משסיימה הפנה את כל חושיו לתיבת 'אתה' וכן הלאה על זה הדרך.
אני הכרתי אותו לעת זקנותו, שכל פסיעה הייתה בשובה ונחת, וכן כל תנועה, הרתיח מים בקומקום והכין לעצמו קפה.
סדר ההכנה לתפילה נמשך שעות. והיה צריך לנוח מעט באמצע.
בשעה 11.30 בערך הוא היה יורד מביתו ברחוב סלנט 12 לכיוון השטיבלאך במאה שערים עם טלית ותפילין וממלמל בשקט לעצמו.
חברי האזין פעם ושמע אותו אומר "רבונו של עולם מרא דכולה עלמא, אוו בין איך ? און אוו ביסטו ?' וכו', נוסח תפילה מאחד הצדיקים.
הכל כדרכו ביישוב הדעת מילה במילה.
אחד סיפר שראה אותו בערב פסח בשעה 2 בשטיבלאך מונה באצבעותיו: הצרי, והציפורן, החלבנה. כל ימיו היה תמים בעבודתו.
בערך בשעה 2 היה חוזר לביתו. בחור היה מביא לו מנה מאחרת צהריים בישיבה.
כמה פעמים זכיתי ללמוד לפניו, הוא היה חוזר על כמה קטעים מסוימים. וכל פעם מסביר כל מילה במתינות כאילו זה פעם ראשונה שהוא לומד את זה.
היה לו קטע גמרא בשבת דף צ בערך נדמה לי בתחילת עמוד על הוצאה ורש"י שם.
קטע אוה"ח ואתחנן וידעת היום, היה קורא את השאלה 'צריך לדעת מה ידיעת יום מיומיים' ועובר לתירוץ השישי על חשבון הנפש
- את זה היה לומד כל לילה לפני השינה.
כל שנה לפני פסח היה לומד שיר השירים עם פירוש רש"י.
זכיתי לישון עמו גם בלילות ולפעמים גם בחדרו. הלך לישון נדמה לי אחרי 12 בלילה.
הקר"ש שעל המיטה זה היה 'עבודה' ככל העבודות, אמר קפיטל נא בתהילים, וחרוט באזני איך שחזר על המילים:
תגלנה, תגלנה, תגלנה עצמות דיכית, ושוב תגלנה עצמות דיכית.
היה בעל יסורים עבר את מאורעות השואה וניצל בניסים, נדמה לי שאיבד שם את אשתו הראשונה, ולא היו לו ילדים.
בכל פעם שהלך לשירותים גם באמצע השינה. לברכת אשר יצר היה לובש כובע וחליפה וגרטיל.
(יש לציין שבשנותיו האחרונות ממש כשהתגורר אצל ר' יחזאל וינברג היה זריז יותר)
רבי אשר אורקוביץ - דמות שעוד זכיתי להכירו ולהסתופף מעט בצילו,
דמות של חסיד מלפני המלחמה.
כל סדר היום שלו היה ביישוב הדעת, ולא היה לו בעולמו שום דבר חוץ מתורה ותפילה.
היה קם בשעת בוקר מוקדמת, לובש כובע וחליפה וגארטיל, ואומר ברכות השחר,
אנחנו יכולים לכרוך את כל ברכות השחר ב2 מילים, אבל אצלו כל ברכה התחלקה למילים, וכל מילה הייתה עבודה שלימה,
ראיתי עליו במוחש את מאמר הבעש"ט 'בא אל התיבה' - היכנס לתוך התיבה.
כל כולו היה מרוכז בתיבת 'ברוך' משסיימה הפנה את כל חושיו לתיבת 'אתה' וכן הלאה על זה הדרך.
אני הכרתי אותו לעת זקנותו, שכל פסיעה הייתה בשובה ונחת, וכן כל תנועה, הרתיח מים בקומקום והכין לעצמו קפה.
סדר ההכנה לתפילה נמשך שעות. והיה צריך לנוח מעט באמצע.
בשעה 11.30 בערך הוא היה יורד מביתו ברחוב סלנט 12 לכיוון השטיבלאך במאה שערים עם טלית ותפילין וממלמל בשקט לעצמו.
חברי האזין פעם ושמע אותו אומר "רבונו של עולם מרא דכולה עלמא, אוו בין איך ? און אוו ביסטו ?' וכו', נוסח תפילה מאחד הצדיקים.
הכל כדרכו ביישוב הדעת מילה במילה.
אחד סיפר שראה אותו בערב פסח בשעה 2 בשטיבלאך מונה באצבעותיו: הצרי, והציפורן, החלבנה. כל ימיו היה תמים בעבודתו.
בערך בשעה 2 היה חוזר לביתו. בחור היה מביא לו מנה מאחרת צהריים בישיבה.
כמה פעמים זכיתי ללמוד לפניו, הוא היה חוזר על כמה קטעים מסוימים. וכל פעם מסביר כל מילה במתינות כאילו זה פעם ראשונה שהוא לומד את זה.
היה לו קטע גמרא בשבת דף צ בערך נדמה לי בתחילת עמוד על הוצאה ורש"י שם.
קטע אוה"ח ואתחנן וידעת היום, היה קורא את השאלה 'צריך לדעת מה ידיעת יום מיומיים' ועובר לתירוץ השישי על חשבון הנפש
- את זה היה לומד כל לילה לפני השינה.
כל שנה לפני פסח היה לומד שיר השירים עם פירוש רש"י.
זכיתי לישון עמו גם בלילות ולפעמים גם בחדרו. הלך לישון נדמה לי אחרי 12 בלילה.
הקר"ש שעל המיטה זה היה 'עבודה' ככל העבודות, אמר קפיטל נא בתהילים, וחרוט באזני איך שחזר על המילים:
תגלנה, תגלנה, תגלנה עצמות דיכית, ושוב תגלנה עצמות דיכית.
היה בעל יסורים עבר את מאורעות השואה וניצל בניסים, נדמה לי שאיבד שם את אשתו הראשונה, ולא היו לו ילדים.
בכל פעם שהלך לשירותים גם באמצע השינה. לברכת אשר יצר היה לובש כובע וחליפה וגרטיל.
(יש לציין שבשנותיו האחרונות ממש כשהתגורר אצל ר' יחזאל וינברג היה זריז יותר)