אייזיק 0 כתב: ↑
תשובת ציון כתב: ↑
אייזיק 0 כתב: ↑
כּוֹתָר כתב: ↑
איך הוא יודע ?
כי בעיניו זה ימין ?
אבל בית דין אומרים שזה שמאל!
מה לעשות במשנה ריש הוריות איתא: "הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהן, בין שעשו ועשה עמהן, בין שעשו ועשה אחריהן, בין שלא עשו ועשה - הרי זה חייב, מפני שלא תלה בבית דין".
וכן פסק הרמב"ם להלכה (פי"ג משגגות ה"א).
אך העניין שלמימין ושמאל הוא לא לגבי בית דין אלא לגבי אדם ששואל את רבו שהוא אינו ברמה של בית דין גם אם הוא גדול הדור ובוודאי אם הוא לא כזה.
ימין ושמאל זה כתוב על סנהדרין.
לא תסור בחכמי זמננו
הפרשה של "ועשית ככל אשר יורוך, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" איירי בבי"ד הגדול בירושלים.
אך מה שדרשו חז"ל "אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל" – יש לדון אם איירי רק בבי"ד הגדול ובתנאים שנתבארו במסכת סנהדרין.
כפי שנבאר להלן, סתימת רוב לשונות הראשונים והאחרונים. שדין זה שאפילו אומר על ימין שהוא שמאל הוא לאו דווקא בבית דין הגדול.
דעת החינוך
בספר החינוך האריך בזה וסתימת דבריו, שדין זה נוהג בכל מקום ובכל זמן, שלא לסור מדברי החכמים שבדור. כמו שכתב מפורש: מצוה זו נוהגת בכל זמן שלא לסור מהוראת החכמים.
עוד הוסיף בספר החינוך במצווה זו, את המעשה עם רבן גמליאל שגזר על רבי יהושוע לבוא במקלו ובתרמילו, שכל מה שעושים בי"ד הוא עשוי. וכן מוכח ממה שהביא החינוך מעשה דעכנאי.
***
והנה דברי ספר החינוך, זה לא דעת יחיד אלא זו דעת רוב הראשונים והאחרונים שמצאתי לע"ע. שלא תסור איירי בכל הסכמה של חכמי הדור ונוהג גם בזמן הזה, ולא נאמר רק בבי"ד הגדול.
ודרשת חז"ל של "וקמת ועלית" שדין זה נאמר רק בבי"ד הגדול, תתבאר כך, א. דקאי רק על עונש זקן ממרא וכדברי החינוך שזה רק בבי"ד הגדול, ב. בזמן ההוא זו הייתה המציאות של הסכמת כל חכמי ישראל. ואדרבה, בפרשה זו דרשו "אל השופט אשר יהיה בימים ההם" אין לך אלא שופט שבימיך. דקאי גם בזמה"ז.
דעת הרמב"ם ורמב"ן
בגמרא בשבת כג. אמרינן לגבי מצוות נר חנוכה "והיכן ציוונו וכו' בלא תסור". מהגמרא שמדברת על מצוות נר חנוכה עדיין אין הוכחה שהמצווה היא על כל הוראה של חכמים, כיון שנתקנה בזמן ביהמ"ק ואולי זה תקנה של בי"ד הגדול.
אך הרמב"ם בהקדמה לסהמ"צ בשורש הראשון כתב "כי כל מה שאמרו חכמים לעשותו וכל מה שהזהירו ממנו כבר ציוה" באיסור זה של לא תסור, ועיי"ש בדבריו דמיירי בכל התקנות שתיקנו נביאים אחר משה רבינו אף שלא בבית דין הגדול.
וכן לדעת הרמב"ן שחלק שם על הרמב"ם וסובר ש"אין הלאו הזה של לא תסור, אלא במה שאמרו בפירושי התורה וכו' אבל התקנות והגזירות שגזרו חכמים למשמרת התורה ולגדר שלה, אין להן בלאו זה אלא סמך בעלמא". עכ"ד. עכ"פ מוכח בדבריו שאי"צ דווקא הוראת בי"ד הגדול.
כ"ה בספר המצוות מצוה שיב "שהזהירנו מחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום" וכלל לא הזכיר בי"ד, ורק בסו"ד שמדבר על עונש חנק הזכיר שיש לכך תנאים שמבוארים בסוף סנהדרין, ואפשר לומר שזה דווקא בזקן ממרא ובבי"ד הגדול.
ובהקדמה לספר יד החזקה מבאר בהרחבה מה נקרא "בעלי הקבלה": "וכופין כל עיר ועיר לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם, והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום" וממשיך לבאר את סדר הקבלה עד השנה שכתב חיבורו. עכ"ד. וכן כשכתב הרמב"ם את י"ג עיקרי האמונה בפירושו למשנה סנהדרין פרק עשירי, כתב ביסוד השמיני "היות התורה מן השמים וכו' וכמו כן פירוש התורה המקובל ג"כ מפי הגבורה". ולכאורה נראה שחיוב זה הוא מדין לא תסור וכמ"ש בספר המצוות.
אמנם לכאורה יש להביא ראיה מלשון הרמב"ם בהלכות ממרים פ"א ה"ב שאיסור לא תסור הוא דווקא בבית דין הגדול. שפתח ש"הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמוד ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל". ולכן בדורם לא היה ספק בשום דין שהכול התברר בבי"ד הגדול. ומשבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל.
אך בפ"ב הביא כמה הלכות של קביעת הלכה בלא בית דין הגדול:
א. בה"א כתב הלכה "ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם" אף שחולק על בי"ד הגדול.
ב. בה"ב אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמניין.
ג. בה"ג כשעשו סייג.
ובכל אלו פשוט, שיש איסור לחלוק על ההלכה שקבעו בי"ד. ולכאורה הוא המשך של הל"ת של לא תסור. חזינן שגם בלא בי"ד הגדול קיים איסור זה.
ועמד על סתירה זו במנחת חינוך שם במצוה תצו. שהביא תחילה שהרמב"ם בפ"א מיירי רק בבי"ד הגדול. ושואל על החינוך - שהוסיף בכלל המצוה גם שופטי דורנו – "ומניין לו זה ? ושאני בי"ד הגדול אשר כבוד השי"ת חופף עליהם כל היום ועליהם הבטיחה תורה וכו'."
ותירץ: "אך דנראה זה ג"כ מדבר הרמב"ם בספר המצוות ובהקדמה ליד החזקה וברמב"ן, ובוודאי מצאו באיזה מקום".
דעת רבנו יונה הר"ן והסמ"ק
רבינו יונה בשערי תשובה: "נתחייבנו מן התורה לקבל תקנות הנביאים והשופטים ולשמוע דברי חכמים ולהיזהר בגדריהם, שנאמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".
בדרשות הר"ן דרוש החמישי נוסח ב' "שאנו מוזהרים שלא לעבור על כל מה שיסכימו חכמי הדורות, ולפיכך העובר על אחד מהשבותים עובר בלא תעשה מן התורה".
בסמ"ק: מצוות לא תעשה שלא לסור מדברי בית דין הגדול שנאמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ובכלל הזה מה שקיבלנו מחז"ל כפי הש"ס שבידינו", ומביא שם לשון החינוך: ולעניין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמים הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו.
דברי האחרונים
ובמהר"צ חיות שבת ג: כתב: "עניינים כאלו אשר יצאו מפי חכמים במעמד הסנהדרין כולם וכו', והעובר עליהם בלא תסור. אבל אותן הגזירות וחידושי דינים אשר יצאו מפי חכם שגזר למקומו ולשעתו ולא ראה עליו הסכמה מוחלטת מחכמי הדור באסיפת כולם במעמד אחד, אין שייכות אלו בכלל לאו דלא תסור ועשה דעפ"י התורה אשר יורוך". (יש לדקדק קצת בדבריו מה יהיה הדין שהיה הסכמה של כל חכמי הדור אך הם לא היו במעמד אחד ובאסיפה אחת. וצ"ע) ומפורש שגם בזמן הזה שייך מצוה זו.
החזו"א יש לו איגרת מפורסמת שכל הפוסקים שנתקבלו בישראל, כדוגמת השו"ע המג"א והמשנ"ב, הרי הם כפסק של בי"ד בלשכת הגזית.
ובספר אגרות ומכתבים ראיתי איגרת מר' חיים קנייבסקי בזה"ל: "חובה לציית לכל מוצא פיו של מרן שליט"א והיזהרו בגחלתן, ובזה מקיימים מ"ע ועשית ככל אשר יורוך".
***
והנה בכל הראשונים והאחרונים שהזכירו חיוב זה לשמוע בקול חכמים, שהוא מלאו מדלא תסור, הפשטות היא שזה כולל את כל פרטי המצווה. אכן דין זקן ממרא שענשו בחנק – כתבו הרמב"ם וספר החינוך מפורש שנאמר רק בבי"ד הגדול. אך בשאר פרטי המצווה, ובדין של "אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל", לא מצאנו מי שיזכיר שאינו נוהג בחכמי הדורות, והפשטות היא שזה כן נוהג עד שלא נמצא אחרת.
ואדרבה מפורש בדברי החינוך שכל החילוק הוא רק לעניין זקן ממרא והעונש במצוה תצו: "ונוהגת מצוה זו לעניין זקן ממרא בזמן הבית, ולעניין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו – נוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות". משמע שלעניין החיוב אין חילוק בין בי"ד הגדול לשופטי דורינו, וגם לעניין - אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל.
אמנם למעשה לא כ"כ מצוי דין זה בימינו. כיון שרק בזמן בי"ד הגדול הייתה הלכה ברורה, אך עתה שרבו המחלוקות. כל חכם שהגיע להוראה יכול לחלוק על חכמי הדור, ואולי בעם הארץ כן שייך "לא תסור" שלא יחלוק על חכמי התורה.
ומבואר הלשונות של הסמ"ק והרמב"ם שבזה"ז האיסור הוא לחלוק על דברי הגמרא, וכעי"ז בדורנו מש"כ החזו"א שיש איסור לחלוק על השו"ע המג"א והמשנ"ב. שהפסקים שנתקבלו על כל חכמי ישראל או על רובם הם כמו הפסקים של לשכת הגזית. וה"ה בכל הלכה שהסכימו בה כל חכמי הדור או רובם, מצד אחרי רבים להטות.
ומבואר היטב מה שהחינוך כולל במצוה זו המעשה של רבן גמליאל הנשיא, ומעשה דעכנאי, שבין אם ההלכה נקבעה כך ע"י הנשיא ובין אם נקבעה מטעם אחרי רבים להטות, בכל גווני יש את הדין, אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל.
ומצאתי שכ"כ ר' אלחנן ווסרמן בקונטרס דברי סופרים: "ולדוגמא במחלוקת דר' אליעזר וחכמים אף שנודע לנו ע"י בת קול שהאמת כר"א, מ"מ למעשה קיי"ל כחכמים, משום אחרי רבים להטות. וע"ז כתוב ימין ושמאל – אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל".
***
והאמת שיש בזה מחלוקת באחרונים, אם מצוות לא תסור היא רק בבית הגדול. והובאה בקונטרס דברי סופרים סימן ב' בתוך ספר קוב"ש ח"ב, שספר מרגניתא טבא והלב שמח סוברים, שהרמב"ם אוסר רק בבי"ד הגדול.
אך זה נראה פשוט לכולי עלמא, שאם יש איסור של "לא תסור", ממילא יש גם את את הדין ש"אפילו אמרים לך על ימין שהוא שמאל".
ובקובץ שיעורים באות ג' שם חלק עליהם, שבהסכמת כל חכמי ישראל או רובן יש להן הכח של בי"ד הגדול, וחייבין כל ישראל לשמוע להן כמו לבי"ד הגדול, ובאות ו' כתב, שחתימת המשנה וחתימת התלמוד היה בקיבוץ כל חכמי ישראל או רובן, ולכך א"א לחלוק על מה שכתוב במשנה ובגמרא.