על ידי אורח » ב' מאי 24, 2021 8:14 pm
בתיקוני זוהר (לג:):
תא חזי, אם בר נש סליק במחשבתיה בצלותא דיליה לשכינתא, או בכל פקודא ופקודא דעביד, מיד דדפיק לפתחא דהיכלא דמלכא, נביא או חוזה או חכם או צדיק או חסיד, מיד דקרא לה לתרעא, אם שכינתא סליקת תמן, הוי"ה יענה מיד, ולא אמתין לעבד וממנא דאפתח ליה, אלא איהו ממש אפתח ליה, מחביבו ורחימו דאית ליה לגבה כחתן לגבי כלה.
ואם שכינתא לא סליקת בההוא צלותא או פקודא, לא חשיב ליה קודשא בריך הוא למפתח ליה היכליה, ואפילו על ידי שלוחא, ולאו איהו כדאי למיעאל להיכלא דמלכא, ועליה אתמר "בחוץ תעמוד", ומלבר יהבין ליה בעותיה, על ידי שלוחא או ממנא. והכי, כד קראן ישראל כל חד וחד לקודשא בריך הוא, בקריאת שמע או בצלותא או בכל פקודא, אם שכינתא לאו איהי תמן לא נחית תמן, הדא הוא דכתיב (שמות כ') "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", ותרגם אונקלוס "בכל אתר דאשרי שכינתי תמן" וגו', דכד בר נש סליק שכינתא בפקודין דיליה לגבי קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא נחית עליה בגינה.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף סג/א : רבי יודן אמר משמיה דידיה בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא בא ועמד לו על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו. אבל הקב"ה אינו כן אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד. הה"ד כל אשר יקרא בשם ה'.
אולם בתלמוד בבלי מסכת שבת דף יב/ב: אמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי שאני חולה דשכינה עמו דאמר רב ענן אמר רב מנין ששכינה סועד את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מד/ב : רבי יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ואל יהו לו צרים מלמעלה.
רש"י: לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו - שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה, והכי משמע היערוך שועך אם באתה לערוך שועך כזאת תערכהו לא בצר שלא יהו לך צרים ושהכל יהו במאמצי כחך:
רואים כאן הבדל בזה בין הבבלי לירושלמי, וזה משום שיש הבדל עצום בהנהגה בארץ ישראל להנהגה בחו"ל ששם אין לנו הנהגה ישירה בארץ ישירה מהשי"ת אלא רק ע"י שליחים וממונים, משא"כ ארץ ה' שלא נמסרה לאף אחד ותמיד עומדת מיוחדת לשמו וכמו שהאריך בזה טובא הרמב"ן ויקרא י"ח כ"ה, עיי"ש, וממילא כל הדברים אמורים בעיקר בחו"ל אבל בארץ ישראל העבודה אמורה להשתנות וכל אחד מאיתנו יכול לידבק בעצמו בה' ממש אם רק יכיר ביחודיות הארץ שהיא ורק היא מקום השכינה מקום גילוי מלכותו אשר הוא תלוי בהכרתינו ובהמלכתינו!!!
בתיקוני זוהר (לג:):
תא חזי, אם בר נש סליק במחשבתיה בצלותא דיליה לשכינתא, או בכל פקודא ופקודא דעביד, מיד דדפיק לפתחא דהיכלא דמלכא, נביא או חוזה או חכם או צדיק או חסיד, מיד דקרא לה לתרעא, אם שכינתא סליקת תמן, הוי"ה יענה מיד, ולא אמתין לעבד וממנא דאפתח ליה, אלא איהו ממש אפתח ליה, מחביבו ורחימו דאית ליה לגבה כחתן לגבי כלה.
ואם שכינתא לא סליקת בההוא צלותא או פקודא, לא חשיב ליה קודשא בריך הוא למפתח ליה היכליה, ואפילו על ידי שלוחא, ולאו איהו כדאי למיעאל להיכלא דמלכא, ועליה אתמר "בחוץ תעמוד", ומלבר יהבין ליה בעותיה, על ידי שלוחא או ממנא. והכי, כד קראן ישראל כל חד וחד לקודשא בריך הוא, בקריאת שמע או בצלותא או בכל פקודא, אם שכינתא לאו איהי תמן לא נחית תמן, הדא הוא דכתיב (שמות כ') "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", ותרגם אונקלוס "בכל אתר דאשרי שכינתי תמן" וגו', דכד בר נש סליק שכינתא בפקודין דיליה לגבי קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא נחית עליה בגינה.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף סג/א : רבי יודן אמר משמיה דידיה בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא בא ועמד לו על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו. אבל הקב"ה אינו כן אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד. הה"ד כל אשר יקרא בשם ה'.
אולם בתלמוד בבלי מסכת שבת דף יב/ב: אמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי שאני חולה דשכינה עמו דאמר רב ענן אמר רב מנין ששכינה סועד את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מד/ב : רבי יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ואל יהו לו צרים מלמעלה.
רש"י: לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו - שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה, והכי משמע היערוך שועך אם באתה לערוך שועך כזאת תערכהו לא בצר שלא יהו לך צרים ושהכל יהו במאמצי כחך:
רואים כאן הבדל בזה בין הבבלי לירושלמי, וזה משום שיש הבדל עצום בהנהגה בארץ ישראל להנהגה בחו"ל ששם אין לנו הנהגה ישירה בארץ ישירה מהשי"ת אלא רק ע"י שליחים וממונים, משא"כ ארץ ה' שלא נמסרה לאף אחד ותמיד עומדת מיוחדת לשמו וכמו שהאריך בזה טובא הרמב"ן ויקרא י"ח כ"ה, עיי"ש, וממילא כל הדברים אמורים בעיקר בחו"ל אבל בארץ ישראל העבודה אמורה להשתנות וכל אחד מאיתנו יכול לידבק בעצמו בה' ממש אם רק יכיר ביחודיות הארץ שהיא ורק היא מקום השכינה מקום גילוי מלכותו אשר הוא תלוי בהכרתינו ובהמלכתינו!!!