נדברו

ענף עץ אבות כתב: ↑

מתודה כתב: ↑ לפו"ר הנוסטלגיה היחידה בתורה היא "זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חינם"...

ומאידך בנביא (ירמיה ב, ב)

הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה

ועד היום אנו זוכים לאהבה וחיבה יתירה מהקב"ה בזכות הנוסטלגיה הזו!!
וראה גם בשיר השירים פסוקים רבים המדברים מענין זה.

בקיצור, נוסטלגיה הינו 'רגש' חזק מאוד העצור בלבו של האדם, ויש בכוחו להשליך 'חיות' על המעשים שהיו מכבר.
פעמים לטובה, ופעמים לרעה. והוא ככל הנושא של 'רגש' שפעמים מביא לתועלת ופעמים לנזק [וכפי שהאריך החזו"א באמונה ובטחון].
כמובן שזה בנוגע למבטו של בשר ודם, כלפי הקוב"ה האם יש תוספת ברגש הנוסטלגי. או בזכרון שכלי, אינו שייך לקרוץ מחומר לחקור בדברים אלו.

תלמיד חכמים כתב: ↑ בבא קמא צב, ב
כד הוינן זוטרי לגברי השתא דקשישנא לדרדקי... הרי מתרפק על נוסטלגית העבר.

אורח כתב: ↑ זה לא עניין של נוסטלגיה, אלא הזכות של הביטחון בקב"ה.

זכרתי לך - אם הייתם שבים אלי תאוותי לרחם עליכם כי זכרת חסד נעוריך ואהבת כלילת חופתך שהכללתיך לחופה

מתודה כתב: ↑ לפו"ר הנוסטלגיה היחידה בתורה היא "זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חינם"...

הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה

ענף עץ אבות כתב: ↑
אך לצערי לא זכיתי להבין את פירושו [אשמח גם לזאת אם תוכלו לפרש לי, מדוע כלים מבית אביה
גורמים לאהבה מבעל שני, ומה החשיבות של הכלים הללו? וכי כל ירושה מבית אבא זה מחייב לחשיבות?
לפעמים מוצאים גם גרוטאות בתוך רכוש הירושה].

א"ר יהודה: הכניסה לו שני כלים באלף זוז, ושבחו ועמדו על שני אלפים, אחד נוטלתו בכתובתה, ואחד נותנת דמים ונוטלתו מפני שבח בית אביה. [יבמות]

מודה חנניה, שאם נתגרשה - נותנת דמים ונוטלתן, מפני שבח בית אביה. [כתובות]

משום שבח בית אביה. שיאהבנה בעל שני, ויהיה לכבוד ולתפארת לאביה, שנתנה לו כלים חשובים כאלה":

אלה מסעי בני ישראל. מלה"ד למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות ואמר ליה, כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך. כך אמר ליה הקדוש ברוך הוא, משה, מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני, לכך נאמר אלה מסעי בני ישראל.