"עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפוכות" (משלי כג, לג)
וברש"י:
"עיניך יראו זרות, כשתשתכר היין בוער בך ומשיאך להביט בזונות".
ובמס' מגילה (ז,ב)
"אמר רבא, מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
ובמחבר (או"ח תרצ"ה סעי' ב') פסק:
"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". וברמ"א:
"וי"א אומרים דאין צריך להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו ויישן ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים".
תימה רבתי!
שלמה הע"ה במשלי מציב את השיכרות כדבר של שיגעון, של איסור המביא את האדם להביט בזרות לו, בזונות כדברי רש"י.
ומנגד, ביום הפורים, שהוא כיום הכיפורים - היום הקדוש בשנה, ישנה מצוה וחייב אדם לבסומי עד דלא ידע וכו'. ומדברי הרמ"א נשמע עד כמה היא המצוה למחבר, שרמת השיכרות גדולה ביותר מיותר מלימודו. וזה צריך ביאור ועומק, להיכן מעלמו דברי שלמה הע"ה ברעת השיכרות?
נקמה בעמלק והשמדת עמלק - יסוד לביטול רצון האדם לרצון ה'
הנה, בביאור הגר"א (שם ס"ק ג') כתב וז"ל:
"מחייב אינש כו', ור"ל בין נקמת המן לגדולת מרדכי, והוא מה שכתוב (ברכות לג,א) 'גדולה נקמה שנתנה [בין שתי אותיות שנאמר (תהלים צד,א) א-ל נקמות ה']', ואמרו (שם) 'גדולה דעה', וכיון שנטלה הדעה לא ידע וכו'".
בגמ' בברכות (שם) מבואר שישנה השואה בין הנקמה לדעת בכך ששניהם ניתנו בין שתי אותיות - דהיינו שמותיו של ה'. והגר"א מייסד בדבריו שבנטילת הדעת ע"י השיכרות בפורים מגיע האדם למצב של 'עד דלא ידע', והיינו שבכדי להכיר בנקמה נצרך האדם לדעת, וכשנטלת ממנו הדעת מאבד הוא את ההכרה בנקמת עמלק.
הנקמה בהמן נובעת כאשר בפני האדם ניצבות שתי אפשרויות בחירה, הטוב והרע. וכשבוחר בטוב זוהי הנקמה ברע. וזו הדרגה של העבודה בכל השנה, כאשר האדם בר הדעת עובד את עבודתו בבחירה, בדעת.
לכך אומר שלמה הע"ה ברעת השיכרות "עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפוכות". מפני שבנטילת הדעת מהאדם בשיכרותו מיד שולטים בו כל תכונות נפשו הבהמית ומידותיו הולכות אחר הרוע והרשע.
"עיניו יראו זרות" - מיד, בלי שום התמהמהות הולך הוא אל הרע הנורא, אל באר שחת.
"ליבו ידבר תהפוכות" - דברי מינות וכפירה, ויהיה כופר בבוראו.
והיסוד לזה (כבר ביארנו בארוכה במאמר תנה בני ליבך לי - הפתרון לאלכוהוליזם) כפי שאומר הגאון המלבי"ם זצוק"ל ששלמה הע"ה מסדר את הפתרון לשכרות קודם לכן, באומרו "תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תיצורנה" (משלי כג, כו).
שלמה אומר שהאדם צריך לתת את ליבו להקב"ה - הלב הוא מקור כל הרצונות, והנתינה של הלב לרבש"ע היא ביטול כל עצמיותו ועצמאותו של האדם ועשיית רצון ה' בלבד.
ראיית העיניים בדרכי ה', בהנהגותיו של ה' בעולם עם האדם והסובבים אותו בהשגחה פרטית, הינה דרגת הביטחון הגבוהה שבה האדם מפקיר כל הלך חייו לידיו של הקב"ה.
וכשהאדם חי באופן הזה של נתינת הלב לרש"ע או-אז אין הוא נצרך עוד למשקה בכדי להפיג את פחדיו, לחציו ואי שליטתו על חייו, הוא כל כולו מופקר לידיו של הרבש"ע, ורצון קונו נעשה בחיי האדם, בכך יכול הוא שלא להשתכר אשר בהשתכרותו מפקיר עצמו אל ההיפך הגמור - בידי האלכוהול והשלכותיו.
זו דרך העבודה בכל השנה, שמתוך דעתו ובחירתו של האדם מגיע לידי הפקרת עצמו ורצונו לידיו של הקב"ה - תנה בני ליבך לי ועיניך דרכי תיצורנה".
אמנם, ביום הפורים מייסד הגר"א ששתיית היין עד כדי שיכרות באה דוקא להוציא את האדם מדעתו. מפנינ שבפורים, אין אנו מכירים בנקמה בהמן, בעמלק, אלא בביטולו, בהכחדתו והשמדתו מעל פני ליבנו.
הנקמה נעשית בכל השנה במלחמת הטוב והרע ובניצחון הטוב על הרע.
אבל ביטול הרע, הביטול מגיע דוקא כאשר האדם לא מנהל מלחמה אל מול הרע, מפני שאין כאן רע כלל וכלל, הוא בטל ומבוטל, ה'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' לדעת הגר"א הוא בכך שלא מכירים בנקמה, לא מכירים בברוך, כי אין כאן ב' צדדים.
יש כאן רק רצון ה'!!
דרגה כזו יכול האדם להגיע רק בביטול הדעת.
אמנם, לא ייתכן להגיע לדרגה זו של רצון ה' גרידא מתוך ביטול הדעת רק כאשר האדם מוכן בפנימיותו לדרגה זו.
מפני שבלי הכנה לזה, כשמבטל את הדעת מיד תוקף אותו גופו, רצונו, מידותיו ותכונות נפשו לצד הרע ומורידים את האדם לבאר שחת.
כאן נזקק האדם לאותה עבודה פנימית של כל השנה בביטול רצונו בפני רצון ה'. או-אז כשמבטל דעתו בשיכרותו ביום הפורים יוכל להגיע לרגה של 'עד דלא ידע' - החיים המוחלטים ע"פ תורה ורצון ה'.
וכמו שמביא המשגיח הרב שלמה וולבה ז"ל שר' ישראל מסלנט היה שוכב בשיכרותו ועושה מבחן לעצמו היכן דרגתו, והיה כל היום אומר דברי תורה, בכך ידע שהחיים שלו הם של תורה ורצון ה', הוא לא אמר פיטפוטי מילי בעלמא, סרק והבל, זהו הסימן המובהק לכך שחייו הם חיים של רצון ה', לא רק בבחירה בדעת, אלא גם כשהדעת בטילה הוא חי כרצון ה'.
וזהו מה שאמר המשגיח ז"ל (מאמר גדרי דעת במאמרי פורים מעמ' רמו-רמט) שיום הפורים סודו הוא בבחינת הגאולה העתידה של מחיית עמלק מן העולם.
זה חיים ע"פ "דעת של חיים"!!
זו לא "דעת של תורה" ששם האדם נמצא בדרגה של "עץ הדעת טוב ורע", אלא זו דרגה של "עץ החיים". יעויי"ש בכ"ד מרן המשגיח.
ואפשר לפי"ז לבאר בדרך הדרש מדוע פורים נפל במזל דגים - חודש אדר. לומר לך, איש ישראלי, כשם שהדגים שבים יודעים שהחיים שלהם הם רק כשהם שקועים כל כולם בתוך המים, ואם ירצו ללכת כפי רצונם, קצת לצאת לאוויר העולם, להתרענן, להשתזף, לראות את העולם כמו שאומרים.
הרי הם מיד ימותו, לא יהיו להם חיים. אולי ילכו לפי דעת עצמם ורצונם, אבל חיים, חיים לא יהיו להם.
כך האדם צריך לחיות את החיים שלו בעולם. להכיר לדעת ולחיות לפי ההכרה והידיעה הזו שהחיים ברצון ה', אלו החיים ואין בילתם!!!
להיות שקוע במחשבה דיבור ומעשה בכל רגע ובכל שעה רק בעשיית רצון ה'.
זהו ביטול הרע ועמלק - זו לא נקמה בעמלק, זהו ביטולו, הכחדתו והשמדתו!
ואפשר, שהמאמר "נכנס יין יצא סוד" - מתקיים אף הוא רק בדרגת 'עד דלא ידע' כדעת הגר"א.
מפני שכל זמן שהאדם משתכר ובפנימיותו אין הוא חי חיים של רצון ה', מיד תוקפים אותו מידותיו ותכונות נפשו ומושכים אותו אל הרע.
לא סוד יצא מתוכו, אלא פיטפוטי מילי בעלמא, סרק והבל. וכנודע בשיכורי המון העם ואומות העולם.
סוד, כנודע לסוד ה' ליראיו, יצא רק בא האדם הכין עצמו מבעוד מועד לדרגת 'עד דלא ידע' בביטול כל רצונו עצמיותו ועצמאותו בפני רצון ה'.
ויה"ר שנזכה לעבוד בשנה זו מפורים זה ועד פורים הבעל"ט בעבודת ה' לבוא לדרגת 'עד דלא ידע' בביטול רצונינו בפני רצון ה'. נזכה לבוא לדברי שלמה הע"ה "תנה בני ליבך לי ועיניך דרכי תיצורנה", להביט בהשגחה הפרטית הנעשית עימנו בכל שעה ורגע בחיינו, עד יום הפורים הבא להשתכר בביטול הדעת לא בנקמת עמלק אלא בביטולו.
לתגובות:
YSHTORA1@GMAIL.COM