נדברו

פעם שמעתי ממורי הרב דב שיף בשם החזון איש שהשתדלות זה כמו שתוקעים מסמר מנסים אבל קצת מתעקם אז לא ממשיכים אלא עוזבים.

מצד שני החזו"א כותב שהשתדלות היא לפי מדרגת הביטחון, ולמי שנמצא במדרגה אז ההשתדלות פוחתת, וע"כ היא פחות ממה שדרך הטבע. אולי יש הבדל בין מעשה נואש לבין מעשה שאינו מספיק מצד הטבע?

כיוון אחר: אולי כשבדרך הטבע אין סיכוי לישועה בלי שום פעולה, אז מוטל על האדם לנקוט בהשתדלות גם כשבדרך הטבע אין לה הרבה סבירות. משא"כ באדם היושב בכלא ויש בלאו הכי סבירות כלשהי שיצא גם סתם בלי שום פעולה, שאז אין לו לנסות לזרז את יציאתו ע"י מעשה שבדרך הטבע לא יועיל.

[quote=חוטרא post_id=3837 user_id=200]
אולי להשכיר את עצמו כפועל?
[/quote]
ובמה יעבוד?

[quote=יהודה post_id=3836 user_id=156]
[quote="פשוטו של מקרא" post_id=1898 user_id=153]
לא הבנתי הרי הציע את עצמו לעבד, לא?
[/quote]

לא, אליהו הוא שהיצע את עצמו לעבד. ואני שאלתי על אותו חסיד מה חשב לחפש בשוק?
[/quote]

אולי להשכיר את עצמו כפועל?

[quote="פשוטו של מקרא" post_id=1898 user_id=153]
לא הבנתי הרי הציע את עצמו לעבד, לא?
[/quote]

לא, אליהו הוא שהיצע את עצמו לעבד. ואני שאלתי על אותו חסיד מה חשב לחפש בשוק?

לא הבנתי הרי הציע את עצמו לעבד, לא?

[quote=מתודה post_id=1826 user_id=64]
אשכול נוסף על דעת החזו"א בענין בטחון והשתדלות: https://www.nidberu.org/viewtopic.php?f=4&t=191
[/quote]
לנושא שם אני מעדיף לא להיכנס, ובכל מקרה זה עניין פרטי. אני שאלתי באופן כללי, אם לדעת החזו"א דבר שאין לצפות לו באופן טבעי אינו נחשב השתדלות, ולכן יוסף נענש על שפנה לשר המשקים, שהרי טבע הרהבים שלא יעשו טובה למי שמחוייבים לו, אם כן למה היה אותו חסיד צריך ללכת לשוק. שלפי הבנתי הפשוטה זה דומה לאחד שינסה לחפש מציאות ברחוב. אולי אני טועה ושם היה סיבה לצפות שאפילו אם אין לו פרוטה, ימצא בשוק מי שיעזור לו להתפרנס.

אשכול נוסף על דעת החזו"א בענין בטחון והשתדלות: https://www.nidberu.org/viewtopic.php?f=4&t=191

החזו"א כתב באמונה וביטחון שמה שלא דרך הטבע שיהיה, אין זו השתדלות אלא מעשה יאוש. וצריך ביאור מהמעשה של "איש חסיד" בפיוט של מוצאי שבת. שנראה שלא היתה שום מלאכה שידע לעסוק בה. אלא שסמך על הבורא שיזמין לו. ולמה זה לא דומה למה שאין דרך שימצא כלל.