נדברו

בקיצו"נ.
האם הבנת את כוונתם שמקום משכם השכל הוא בלב והוא הכינוי לשכל ולא לרגש?
להידוע לי מספר הק' תניא וכ"ה בשא"ס יש כמה נקודות. השייכות לקרוא ללב שכל, היינו מצד מה שהמוח שליט על הלב בתולדתו כמ"ש התניא, והיינו שבשכל ברור ומוצק הדבר מתיישב על הלב. לנקודת סברא עמוקה קורין סברת הלב, ליבי אומר לי נטיית הלב. ולא, אין הכוונה לאיזה רגש, אלא לסברא המחוברת לגמרי ויושבת טוב בלב, וזהו חוזקה הגדול.
ענין דעת הוא מסביר בפרטות דהיינו תקיעת שכלו והתבוננותו וכו' בחוזק, ודווקא בצורת ידיעה זו הרי זה חודר ומתיישב בלב. וזוהי ההשבה ע"י הידיעה גופא. אבל לא סתם תוספת ידיעת ולמידת חכמה. זה פשוט צורת קליטה אחרת של חומר.
גם בנגלה ובכל ענין יש דברים שצריך "להתבשל" עם זה מספיק זמן, כדי שיחדור הבהירות בשכל בצורה המחוברת הנ"ל (וזה יסוד הדין שדיינים צריכים "לישון" על זה בדיני נפשות כמ"ש בסנהדרין. ודי בהערה זו.

הכוונה שישנה בעולם הכללי נטייה ברורה לחשיבה בהגדרות חיצוניות שאינן מתיישבות על לב החושב ואין כוונה שיתישבו אלא מספיק שהן קוהרנטיות בפני עצמן ואם הזמן מתרגלים לכך ולא מרגישים את הצורך במשהו אחר . יתרה מכך תשומת הלב לתגובת הלב ובכלל היכולת לשמוע אותו בכלל או בלי זיופים קטנה. בקיצור יש נתק ממנו וזו ירידת הדורות האמיתת ברמת פתיחות הלב ולא בכשרון השכלי כשלעצמו. מי שמכיר את המתמטיקה או את הפיזיקה המודרנית זה מאוד בולט שם . וזו גם הסיבה שבדר"כ אנשי המדעים הראליים הם לא בדיוק המבריקים בניהול חיי היום יום, אבל מאידך הם המוערכים ביותר בין אנשי המדע. גם הפילוסופיה מצטמצמת לאנליטיות שחיה בתוך מעגלים קטנים ומצומצמים, גם תופעת השמאל העולמי שורשה בניסיון להנחית אידאולוגיות אוטופיות על המציאות האנושית מתוך חוסר התחשבות בלב האדם ותכונותיו וזו הסיבה לעלייתו ונפילתו של הקומוניזם, . וזו הסיבה לכך שככל שאדם משכיל יותר בחכמה החיצונית הזו הוא בדר"כ יותר שמאלני. גם לצערנו בעולמה של תורה, יש כאלו שאומרים סברות ללא שום יכולת לחוש אותם ועוד גאים כביכול בכך שהתורה היא מעל השכל האנושי ולכן אין צורך להפנימם, אלא רק להגדירם במערכת קוהרנטית בפני עצמה והופכים את עצלותם לדבר שהם מתגאים בו. זו צורתם הקיצונית של הדברים.

ויש כמובן דרגות פחותות בהם כן מנסים במידה מסוימת לרדת ללב אך מרמים עצמם בדרך בחלק מהמקרים כי לא מוכנים להודות בכל מיני פחיתויות שבתוכם או לא מצליחים לשמוע את קול הלב באופן צלול ומוותרים ויש הפוך שסומכים על לבם ללא השכל ואם אין מדותיהם מתוקנות זה בהכרח מעוות.

היכולת הזו לחבר את השכל ללב בתוך מהלכי החשיבה השכלית היא נדירה וקשה מאוד לביצוע בפרט היום שהיא הביטוי הפנימי של ההסתר אסתיר פני בדורינו וירידת הדורות מאז חורבן הבית שהיה ליבם של ישראל.

זו גם הסיבה שמי שמידותיו אינן מתוקנות אינו יכול להבין החכמה על בוריה ושבתהליך לימוד החכמה הנכון יש עזר רב לתיקון המידות.

בקיצור בשני מילים הבעיה היא הנתק בין השכל ללב שחיבורם הוא המהלך הנכון לתיקון האדם. והאדם שמידותיו מתוקנות וממילא מחוברות לשכלו בשני הכוונים הוא האדם השלם וזה אכן המהות של גדולי הדור.

אליעזר ג כתב: ↑ אלא בדורות אחרונים שהחשיבה הפכה למשהו אינטלקטואלי חיצוני

מה הכוונה?

נראה לי שהצורה המעמיקה של העיון השכלי על מכונו כוללת גם שימת לב לאי נוחות או התנגדויות שעולות בלבו והעמקה והתמודדות אתם,וכן ציור הנלמד בפרטי פרטים בצורתו המציאותית ושימת לב אם ישנה אי נוחות או התנגדות או חוסר בהירות .אחרי כל זה כשהכול הגיע על מכונו בשלום ישנה גם השבה ללב.
ועוד יש הבדל אם לאדם יש עמדה קדומה מעוותת בנושא שעליו לשרשה או לא שבמקרה השני התהליך הרבה יותר קל . לפי האמור יתכן שאין כלל מחלוקת ,אלא בדורות אחרונים שהחשיבה הפכה למשהו אינטלקטואלי חיצוני יש לתהליך השבה אל הלב שם שונה.

כעת מצאתי שהרמב"ם מדבר ע"ז במפורש, במורה נבוכים ח"א פרק לט, שמבאר שם שהלב מורה על השכל, וכותב ע"ז וזה לשונו

והוא שם השכל: "ואיש נבוב ילבב", כלומר ישכיל; וכן: "לב חכם לימינו", שכלו בעניינים השלמים; וזה הרבה. ולפי זה העניין הושאל לשם בכל מקום, רצוני לומר שהוא מורה על השכל, אלא הזר שהוא מורה על הרצון, כל מקום כפי עניינו. וכן: "והשבות אל לבבך", "ולא ישיב אל לבו", וכל מה שדומה לו, כולו בחינת שכל, כמו שאמר: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת", כמו "אתה הראת לדעת".

לשון הרמח"ל בדעת תבונות סימן ל"ד "אלא שחייבים אנחנו להשיב אל לבנו הידיעה הזאת לתקוע אותה בלבבנו בישוב גמור בלי שום פקפוק כלל, והוא מה שמצוינו משה רבנו ע"ה מפי הגבורה וידעת היום והשבות אל לבבך". וממה שכתב בסוף התיאור "בלי שום פקפוק כלל" משמע ש"להשיב אל לבנו" ו"לתקוע אותה בלבבנו" (שזה פי' הפסוק והשבות אל לבבך שהביא אחר כך) הכוונה לבירור השכל עד שלא יימצא שום פקפוק.

הקפצה לרגל פרשת ואתחנן

איך מסבירים בחסידות את 'והשבות'?

עוסק בתורה כתב: ↑ זה פירוש יפה, אבל מה קשה לך על הראשונים שמפרשים אחרת??? למה אתה סבור שהפירוש הזה הוא יותר פשוטו של מקרא מאשר הפירוש של הראשונים ש"והשבות אל לבבך" הכוונה לשכנע את השכל כמו שביארתי?

הפשטות יותר של הכתוב הוא שמשיבים ידיעה קיימת אל הלב. ולדבריי הכתוב אומר: את ידיעת ה' דרך מעמד הר סיני ויציאת מצרים תשיב אל הלב, לחשוב בזה תמיד.
לדברי הראשונים הכתוב אומר 'וידעת היום', עפ"י המסורת. ואז ראוי להמשיך לשלב 'והשבת אל לבבך' לדעת את ה' בהוכחות שכליות, א"כ אין כאן השבה של ידיעה מסוימת, אלא יצירה חדשה של ידיעת ה'.

ויש לדחות.

זה פירוש יפה, אבל מה קשה לך על הראשונים שמפרשים אחרת??? למה אתה סבור שהפירוש הזה הוא יותר פשוטו של מקרא מאשר הפירוש של הראשונים ש"והשבות אל לבבך" הכוונה לשכנע את השכל כמו שביארתי?

הכונה כך: וידעת היום (אחרי מעמד הר סיני ויציאת מצרים), והשבת אל לבבך, תשיב את הדבר אל החשיבה שוב ושוב, זאת אומר שהידיעה על ה' לא תהיה ידיעה שמאוספנת במאגר מידע במח, אלא תהיה ידיעה שהאדם כל הזמן עימה. לא הכונה להוסיף עוד משהו שלא ידעת, אלא להוסיף עוד חשיבה ועוד חשיבה. כעין מה שכותב הרמב"ם בסוף המורה.

לא הבנתי למה 'לחשוב על ה' ככל היותר' זו השבה אל הלב.
אם הלב הוא השכל, אז השבה אל הלב הכוונה 'לשכנע' את השכל. ואיך משכנעים את השכל? בחקירה שכלית!

עוסק בתורה כתב: ↑

אורח כתב: ↑ ואת ידיעה זו יש להשיב אל הלב לחיותה ולזוכרה תמיד כי ה' הוא האלוקים וכו'.

דא עקא שנתבאר כאן בראש האשכול ש"השבה אל הלב" אינה קשורה לרגש ולחיות, וגם לא לזכרון, אלא היא ההעמקה נוספת של השכל.
וה"וידעת" אינה הידיעה של יציאת מצרים אלא ידיעת ה' שמתבקשת בעקבות יציאת מצרים, כמש"כ הספורנו.

גם מה שכתבתי אינו קשור לרגש אלא לשכל. אחרי שהאדם יודע בעקבות מעמד הר סיני ויציאת מצרים שיש בורא לעולם שהוא ברא את העולם מאין והוא עושה את כל הנעשה בו, אזי יש לחשוב על ה' ככל היותר, וזו ההשבה אל הלב המדוברת. לדעת את ה' יותר, לזכור את ה' יותר. כעין מה שכתוב בתורה 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. והיו הדברים האלה על לבבך וכו', דהיינו שה' אלוקינו ה' אחד יהיה על הלב תמיד, האדם יחשוב ע"ז תמיד, בהתהלכך תנחה אותך.
והרמב"ם בסוף מורה נבוכים כתב זאת.

אורח כתב: ↑ ואת ידיעה זו יש להשיב אל הלב לחיותה ולזוכרה תמיד כי ה' הוא האלוקים וכו'.

דא עקא שנתבאר כאן בראש האשכול ש"השבה אל הלב" אינה קשורה לרגש ולחיות, וגם לא לזכרון, אלא היא ההעמקה נוספת של השכל.
וה"וידעת" אינה הידיעה של יציאת מצרים אלא ידיעת ה' שמתבקשת בעקבות יציאת מצרים, כמש"כ הספורנו.

מאז ומעולם תמהתי, שכל רבותינו הראשונים מוצאים מפסוק זה מצוה על חקירה עיונית פילוספית על האמונה. וגם הרמח"ל מוציא מפסוק זה את החיוב להתבונן בעיקרי האמונה (יעוין בתחילת דעת תבונות), ולכאורה אדרבה זהו היפך פשוטו של מקרא, שהוא 'וידעת היום- לאחר מעמד הר סיני ויציאת מצרים, המתוארים קודם לכן בפסוק כי שאל נא - אתה הראת לדעת וכו', ואת ידיעה זו יש להשיב אל הלב לחיותה ולזוכרה תמיד כי ה' הוא האלוקים וכו'.
וראיתי בספר הברית שהעיר בזה, וצ"ע טובא דברי רבותינו.

עוסק בתורה כתב: ↑ כעת מצאתי בזה כאן: http://daat.ac.il/daat/tanach/ktuvim%5Cmishley16.htm

לא הוזכר שם פסוק נוסף: לב לדעת (ירמיהו כ"ד ז'), שמוכח שהידיעה דייקא היא בלב

בהוכחת רבינו-בחיי'ס מהפסוק בישעיה ולא ישיב אל לבו וגו', לכאורה היה מקום לומר ש'ישיב אל לבו' הוא ענין אחר מ'דעת' ו'תבונה', ועיי"ש במצודות ובמלבי"ם שפירשו ש"ישיב אל לבו" הוא שימת לב, וא"כ לפי דרכם אין ראיה כלל. אם כי גם לפי דרכם לכאורה עדיין א"א לפרש ש"ישיב אל לבו" זה רגש, דא"כ הפסוק אינו מדבר לפי הסדר והיה לו לקבול בתחילה על העדר הדעת והתבונה ורק אח"כ על העדר הרגש.

כעת מצאתי בזה כאן: http://daat.ac.il/daat/tanach/ktuvim%5Cmishley16.htm

מאז ומתמיד ידעתי ש"וידעת היום והשבות אל לבבך" הכוונה שיש להשיב את ידיעת השכל אל רגש הלב. וכמדומה שכך פשוט אצל בעלי המוסר.

אך הלום מצאתי לשני קדמונים שפירשו לא כן. הלא המה שני 'רבינו בחיי': רבינו בחיי בן יוסף אבן פקודה בעל 'חובת הלבבות', ורבינו בחיי בן אשר בעל 'מדרש רבינו בחיי' עה"ת. שניהם פירשו שגם "והשבות אל לבבך" הכוונה לידיעת השכל. ושניהם מביאים לכך ראיה מהפסוק בישעיהו "ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה".





אגב בחוה"ל המצולם כאן יש ט"ס וצ"ל שההשבה אל הלב, וזה אכן מתוקן במהדורות החדשות.


נפשי בשאלתי: האם מצינו למישהו מרבותינו לפני תנועת המוסר, אשר פירש כי כוונת הפסוק "והשבות אל לבבך" על פי פשוטו הוא הרגשת הלב בשונה מ"וידעת" שהוא ידיעת השכל?