על ידי כּוֹתָר » ד' ינואר 08, 2020 8:30 pm
מתודה כתב: ↑
דבר חיובי שראוי ונכון לעשותו, והחילוק בין החיוב לבין הטוב ונכון הוא לא ברובד של ה'מצוה' (ודוגמא נחמדה, הביטוי המתייחס לקושיא "ומצוה ליישב". ודוגמא עוד יותר קיצונית זה אות ג שהבאת
ולכן גם אכילה ושתיה וכל צרכי הגוף הם מצוה.
דווקא על מצווה זו של להתרועע עם רעהו, היא מצוות ואהבת לרעך כמוך שהיא דאורייתא, והיא לא פחות ממצוות ביומו תתן שכרו. וזה פשוט.
ואם בעיניך זה לא פשוט, אומר לך ששמעתי זאת גם מאחד מגדולי ישראל.
והסביר שאנשים טועים וסבורים שרק מצווה מעשית נחשבת למצווה, ומצווה שהיא מחובת הלבבות לא נראית להם כ"כ מצווה.
בקשר ל"בכל דרכיך דעהו" הרחיב בזה בספר נתיבות שלום. שיש 2 מצוות שאינם חיוביות והראשונים מחשיבים אותם כמצוות. "קדושים תהיו" לפי פירוש הרמב"ן שלא יהא נבל ברשות התורה, ומצוות "ועשית הישר והטוב".
ומקשה שם, איך יתכן שזו מצוה, הרי אין בזה גדרים ברורים, והתורה לא דורשת מחילוני שמתחיל לחזור בתשובה, להתקדש בענייני היתר כמו שדורשת מצדיק בן צדיק שאין לו קשר לעולם הזה.
ויש גמרא בסיפור בגמרא שמפליג בגודל הדרגה שנהגו אמוראים בועשית הישר והטוב: "רבה בר בר חנן, תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא (נושאי משאות שברו לו חבית בפשיעה), שקל לגלימייהו (נטל את מעיליהם כתשלום על הנזק). אתו אמרו לרב, אמר ליה: הב להו גלימייהו (תן להם בחזרה את מעיליהם), אמר ליה דינא הכי ? אמר ליה, אין, 'למען תלך בדרך טובים' (משלי ב, כ). יהיב להו גלימייהו, אמרו ליה, עניי אנן, וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי (עניים אנחנו וטרחנו כל היום ורעבים אנו), אמר ליה, זיל הב אגרייהו (אמר רב לרבה בר בר חנן: לך תן להם שכרם), אמר ליה דינא הכי ? אמר ליה, אין, 'וארחות צדיקים תשמור'" (בבא מציעא פג ע"א).
וכל זה צריך ביאור, שאם מצוות ועשית הישר והטוב, היא מצווה דאורייתא, מדוע לא מחייבים את כולם לנהוג כך מן הדין, ולמה זה רק לפנים משורת הדין.
ומבאר בנתיבות שלום ששתי המצוות האלו, הם מצוה גמורה מן התורה, אך החיוב בהם הוא לכל אחד לפי דרגתו, ולכן רב פסק לרבה בר חנן, שכך הוא חיובו מן הדין. כי לפי דרגתו הוא מחוייב בדבר מצד מצוות עשה של ועשית הישר והטוב. וכן הוא במצוות קדושים תהיו, שלא נאמרו בזה גדרי מצווה השווים לכולם, אלא כל אחד נצטווה לפי דרגתו.
[quote=מתודה post_id=4656 user_id=64]
דבר חיובי שראוי ונכון לעשותו, והחילוק בין החיוב לבין הטוב ונכון הוא לא ברובד של ה'מצוה' (ודוגמא נחמדה, הביטוי המתייחס לקושיא "ומצוה ליישב". ודוגמא עוד יותר קיצונית זה אות ג שהבאת
ולכן גם אכילה ושתיה וכל צרכי הגוף הם מצוה.
[/quote]
דווקא על מצווה זו של להתרועע עם רעהו, היא מצוות ואהבת לרעך כמוך שהיא דאורייתא, והיא לא פחות ממצוות ביומו תתן שכרו. וזה פשוט.
ואם בעיניך זה לא פשוט, אומר לך ששמעתי זאת גם מאחד מגדולי ישראל.
והסביר שאנשים טועים וסבורים שרק מצווה מעשית נחשבת למצווה, ומצווה שהיא מחובת הלבבות לא נראית להם כ"כ מצווה.
בקשר ל"בכל דרכיך דעהו" הרחיב בזה בספר נתיבות שלום. שיש 2 מצוות שאינם חיוביות והראשונים מחשיבים אותם כמצוות. "קדושים תהיו" לפי פירוש הרמב"ן שלא יהא נבל ברשות התורה, ומצוות "ועשית הישר והטוב".
ומקשה שם, איך יתכן שזו מצוה, הרי אין בזה גדרים ברורים, והתורה לא דורשת מחילוני שמתחיל לחזור בתשובה, להתקדש בענייני היתר כמו שדורשת מצדיק בן צדיק שאין לו קשר לעולם הזה.
ויש גמרא בסיפור בגמרא שמפליג בגודל הדרגה שנהגו אמוראים בועשית הישר והטוב: "רבה בר בר חנן, תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא (נושאי משאות שברו לו חבית בפשיעה), שקל לגלימייהו (נטל את מעיליהם כתשלום על הנזק). אתו אמרו לרב, אמר ליה: הב להו גלימייהו (תן להם בחזרה את מעיליהם), אמר ליה דינא הכי ? אמר ליה, אין, 'למען תלך בדרך טובים' (משלי ב, כ). יהיב להו גלימייהו, אמרו ליה, עניי אנן, וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי (עניים אנחנו וטרחנו כל היום ורעבים אנו), אמר ליה, זיל הב אגרייהו (אמר רב לרבה בר בר חנן: לך תן להם שכרם), אמר ליה דינא הכי ? אמר ליה, אין, 'וארחות צדיקים תשמור'" (בבא מציעא פג ע"א).
וכל זה צריך ביאור, שאם מצוות ועשית הישר והטוב, היא מצווה דאורייתא, מדוע לא מחייבים את כולם לנהוג כך מן הדין, ולמה זה רק לפנים משורת הדין.
ומבאר בנתיבות שלום ששתי המצוות האלו, הם מצוה גמורה מן התורה, אך החיוב בהם הוא לכל אחד לפי דרגתו, ולכן רב פסק לרבה בר חנן, שכך הוא חיובו מן הדין. כי לפי דרגתו הוא מחוייב בדבר מצד מצוות עשה של ועשית הישר והטוב. וכן הוא במצוות קדושים תהיו, שלא נאמרו בזה גדרי מצווה השווים לכולם, אלא כל אחד נצטווה לפי דרגתו.