על ידי כּוֹתָר » ה' ינואר 24, 2019 8:14 pm
ונעתיק כאן דברי הערוה"ש האמור
ומניחין חומשים על נביאים, דקדושת חומשים גדולה מנביאים.
בסימן קפב סעיף כב
"ויראה לי דזהו בחומשים הכתובים בקלף לשם קדושת ספר תורה, אלא שנחלק לחמישה חומשים, ואין בו קדושת ספר תורה לגמרי לעניין לקרות בו בציבור. ואף שהקדושה אחת היא, מכל מקום משום כבוד ציבור אין לקרות בחומשין (גיטין ס א). אבל כשלא נכתבו לשם קדושת ספר תורה, וכל שכן כשכתובין על נייר, וקל וחומר בחומשין הנדפסין – קדושתן שוה עם נביאים ועם כל כתבי הקודש.
וסייג מצאתי לדבריי ממקור הדין במגילה (כז א), דפירש רש"י שם וזה לשונו: חומשין – ספר תורה שאין בו אלא חומש אחד. עד כאן לשונו. וגם הר"ן כתב שם, וזה לשונו: מניחין... כל חומש בפני עצמו עשוי כתיקון ספר תורה. עד כאן לשונו. ועוד ראיה מדברי רבינו הרמ"א בסימן רפ"ג, כמו שנבאר שם בסעייתא דשמיא".
ובסימן רפג סעיף ו כתב הערוה"ש:
"וכתב רבינו הרמ"א דכל זה בחומשים העשויים בגליון כספר תורה. אבל בשלנו שהם נכרכים – אין חילוק בין חומש לנביא. עד כאן לשונו.
כלומר: דוודאי כל ספרי קודש הם קדושים, אך זהו קדושה כללית. אבל בפרטי הקדושות זה למעלה מזה, וספר תורה למעלה מכולם – זהו כשנכתבו לשם קדושת ספר תורה על הקלף כדין. אבל סתם ספרים כשלנו, וכל שכן בספרים הנדפסים – אין בהם פרטי קדושות אלא כולם קדושתם שוה. וגם לעניין הנחה זה על זה – אין בהם מעלה זה על זה, וכמו שכתבתי בסוף סימן הקודם. ואין חילוק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, דכולם קדושים, ומניחים זה על זה (כן נראה לי)".
המעיין בדבריו רואה להדיא שגם ספרים הנדפסים יש בהם קדושה, רק שכל הספרים קדושתם שווה. ולפי"ז מה שרצו להתיר להניח דברי חול (ואפילו חפצי מצווה כטלית אך שאין בה קדושה) את זה גם הערה"ש לא התיר.
ונעתיק כאן דברי הערוה"ש האמור
ומניחין חומשים על נביאים, דקדושת חומשים גדולה מנביאים.
בסימן קפב סעיף כב
"ויראה לי דזהו בחומשים הכתובים בקלף לשם קדושת ספר תורה, אלא שנחלק לחמישה חומשים, ואין בו קדושת ספר תורה לגמרי לעניין לקרות בו בציבור. ואף שהקדושה אחת היא, מכל מקום משום כבוד ציבור אין לקרות בחומשין (גיטין ס א). אבל כשלא נכתבו לשם קדושת ספר תורה, וכל שכן כשכתובין על נייר, [b]וקל וחומר בחומשין הנדפסין – קדושתן שוה עם נביאים ועם כל כתבי הקודש.[/b]
וסייג מצאתי לדבריי ממקור הדין במגילה (כז א), דפירש רש"י שם וזה לשונו: חומשין – ספר תורה שאין בו אלא חומש אחד. עד כאן לשונו. וגם הר"ן כתב שם, וזה לשונו: מניחין... כל חומש בפני עצמו עשוי כתיקון ספר תורה. עד כאן לשונו. ועוד ראיה מדברי רבינו הרמ"א בסימן רפ"ג, כמו שנבאר שם בסעייתא דשמיא".
ובסימן רפג סעיף ו כתב הערוה"ש:
"וכתב רבינו הרמ"א דכל זה בחומשים העשויים בגליון כספר תורה. אבל בשלנו שהם נכרכים – אין חילוק בין חומש לנביא. עד כאן לשונו.
כלומר: דוודאי כל ספרי קודש הם קדושים, אך זהו קדושה כללית. אבל בפרטי הקדושות זה למעלה מזה, וספר תורה למעלה מכולם – זהו כשנכתבו לשם קדושת ספר תורה על הקלף כדין. אבל סתם ספרים כשלנו, [b]וכל שכן בספרים הנדפסים – אין בהם פרטי קדושות אלא כולם קדושתם שוה[/b]. וגם לעניין הנחה זה על זה – אין בהם מעלה זה על זה, וכמו שכתבתי בסוף סימן הקודם. ואין חילוק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, דכולם קדושים, ומניחים זה על זה (כן נראה לי)".
המעיין בדבריו רואה להדיא שגם ספרים הנדפסים יש בהם קדושה, רק שכל הספרים קדושתם שווה. ולפי"ז מה שרצו להתיר להניח דברי חול (ואפילו חפצי מצווה כטלית אך שאין בה קדושה) את זה גם הערה"ש לא התיר.