על ידי כּוֹתָר » א' יולי 11, 2021 2:40 pm
תוספות מגילה ה: ממעטין . רוצה לומר שלא יהו ששים כלל וחמירי מתשעה באב שמארסין בו אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דאם כן היה לו לפרש השיעור מה הוא קורא ממעט:
אמנם בתוספות בפ' החולץ וז"ל: מלישא וליתן מלבנות ולנטוע בפ' בתרא דתענית מוקי בירושלמי ובבנין ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים. וי"א דמשא ומתן נמי איירי בשל שמחה כגון צרכי חופה. ואין נראה דלא אסר אלא סעודה עצמה ונראה דרבוי משא ומתן קא אסר שימעטו יותר מבשאר ימים עכ"ל.
והקשה הב"ח סתירה בתוספות:
ונראה לכאורה דדברי התוס' סתרי אהדדי.
אכן המעיין בם יראה דלא קשה מידי דבפ"ק דמגילה לענין תענית של גשמים הוא ותנן התם עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ונשואין. ומאחר דלענין אירוסין ונשואין ליכא לפרש אבל ששים קצת דא"כ הו"ל לפרש מהו השיעור ופשיטא דפירושו שאין מארסין וכונסין כלל, ה"נ דכוותיה לענין משא ומתן ובנין ונטיעה נמי אסור לגמרי קאמר, פירוש בשל שמחה לגמרי אסור. וגם המשא והמתן אינו אסור אלא בשל שמחה דומיא דבנין ונטיעה.
אבל בפרק החולץ לענין תשעה באב קאמר ותני התם העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין וכיון דלא אסר אלא סעודה עצמה אלמא דצרכי חופה נמי מותר והשתא בע"כ צריך לפרש דריבוי משא ומתן דוקא הוא דקא חסר ולא שני לן בין צרכי חופה לשאר משא ומתן ומעתה נמי צ"ל דכל בנין אסור אפילו אינו של שמחה דומיא דמשא ומתן דאסור בכל ענין.
מגן אברהם ריש סימן תקנא (א) ממעטין בשמחה - פירוש שאין שמחין כלל כמו שכתבו התוספות פ"ק דמגילה.
משנ"ב שם: (א) ממעטין בשמחה – עיין במגן אברהם, דרצונו לומר שאין שמחין בו כלל, כמו שכתבו התוספות פרק קמא דמגילה:
גם בשער הציון שם סוף סק"א העיר כדברי הב"ח,
"אבל להתוספות דפרק החולץ מ"ג. דחולקים על זה וסבירא להו דאפילו לקנות צרכי חופה דהוא שמחה גם כן שרי מראש חודש אב והלאה, והא דקאמר ממעטין במשא ומתן הוא שימעט ממה שדרכו לנהוג בשאר ימים, אם כן אפשר דהוא הדין לענין מה דקאמר ממעטין בשמחה הוא גם כן כעין זה.
[b]תוספות מגילה ה:[/b] ממעטין . רוצה לומר שלא יהו ששים כלל וחמירי מתשעה באב שמארסין בו אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דאם כן היה לו לפרש השיעור מה הוא קורא ממעט:
[b]אמנם בתוספות בפ' החולץ וז"ל[/b]: מלישא וליתן מלבנות ולנטוע בפ' בתרא דתענית מוקי בירושלמי ובבנין ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים. וי"א דמשא ומתן נמי איירי בשל שמחה כגון צרכי חופה. [b]ואין נראה דלא אסר אלא סעודה עצמה ונראה דרבוי משא ומתן קא אסר שימעטו יותר מבשאר ימים[/b] עכ"ל.
[b]והקשה הב"ח סתירה בתוספות:[/b]
ונראה לכאורה דדברי התוס' סתרי אהדדי.
אכן המעיין בם יראה דלא קשה מידי דבפ"ק דמגילה לענין תענית של גשמים הוא ותנן התם עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ונשואין. ומאחר דלענין אירוסין ונשואין ליכא לפרש אבל ששים קצת דא"כ הו"ל לפרש מהו השיעור ופשיטא דפירושו שאין מארסין וכונסין כלל, ה"נ דכוותיה לענין משא ומתן ובנין ונטיעה נמי אסור לגמרי קאמר, פירוש בשל שמחה לגמרי אסור. וגם המשא והמתן אינו אסור אלא בשל שמחה דומיא דבנין ונטיעה.
אבל בפרק החולץ לענין תשעה באב קאמר ותני התם העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין וכיון דלא אסר אלא סעודה עצמה אלמא דצרכי חופה נמי מותר והשתא בע"כ צריך לפרש דריבוי משא ומתן דוקא הוא דקא חסר ולא שני לן בין צרכי חופה לשאר משא ומתן ומעתה נמי צ"ל דכל בנין אסור אפילו אינו של שמחה דומיא דמשא ומתן דאסור בכל ענין.
[b]מגן אברהם ריש סימן תקנא[/b] (א) ממעטין בשמחה - פירוש שאין שמחין כלל כמו שכתבו התוספות פ"ק דמגילה.
[b]משנ"ב שם: [/b](א) ממעטין בשמחה – עיין במגן אברהם, דרצונו לומר שאין שמחין בו כלל, כמו שכתבו התוספות פרק קמא דמגילה:
[b]גם בשער הציון שם סוף סק"א העיר כדברי הב"ח,[/b]
"אבל להתוספות דפרק החולץ מ"ג. דחולקים על זה וסבירא להו דאפילו לקנות צרכי חופה דהוא שמחה גם כן שרי מראש חודש אב והלאה, והא דקאמר ממעטין במשא ומתן הוא שימעט ממה שדרכו לנהוג בשאר ימים, אם כן אפשר דהוא הדין לענין מה דקאמר ממעטין בשמחה הוא גם כן כעין זה.