על ידי כּוֹתָר » ו' אפריל 03, 2020 2:17 am
והגר"ש רוזנבלט רב העיר בני ברק - הארך בהיתר שביל המפסיק לענין תפילה.
"ובאמת שיש סברא גדולה לחלק בזה ולומר שדין זה שרה"ר מפסיק נאמר רק בזימון, כי הנה חיוב הזימון
1 נעשה מכח הקביעות והחיבור של כל המסובים
, וכמו שמצינו בסי' קצ"ג ס"ג שהאוכלים בשדה מפוזרים
ומפורדים, אף על פי שאוכלים כולם בשעה אחת ומככר אחד, כל שלא קבעו מקום לאכול אינם מצטרפין,
והיינו אף כשאמרו 'ניכול לחמא בדוך פלן', כמבואר במשנ"ב סי' קס"ז ס"ק ס"ג, והטעם בזה משום שלא
היה ביניהם קביעות, יעו"ש, ודין זה אינו שייך בתפילה, ששם מצטרפים גם אם לא קבעו מקום להתפלל בו,
משום שבתפלה אי"צ שיהיה קביעות וחיבור בין כל המתפללים, וכל שנצטרפו עשרה מישראל שפיר אפשר
לומר דברים שבקדושה כ דילפינן בברכות כא: מדכתיב 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'.
וא"כ לפי"ז אפשר לומר שגם דין זה שרה"ר מפסקת ביניהם מבטל את הצירוף של 'רואים אלו את אלו',
אי"ז אלא גבי זימון, שע"י שהרה"ר עוברת ביניהם נפסק הקביעות והחיבור, משא"כ בתפילה שאין צריך
קביעות וחיבור, אפשר שיועיל צירוף של רואים אלו את אלו אף כשיש רה"ר עוברת ביניהם, ואולי משום כך
לא כתב השו"ע דין זה גבי תפילה ]ואף שהפמ"ג שם א"א י"ב הביא דין זה, המשנ"ב לא העתיקו[.
ושורש חילוק זה מבואר בדברי הא"ר והפרישה שהביא הביה"ל בסי' קצ"ה ס"א ד"ה בשום ענין, גבי בני
החופה שאכלו בכמה מקומות, שנקטו הא"ר והפרישה שאף ש מבואר בראשונים שבכה"ג כולם מצטרפים
ל ברכת חתנים, עכ"ז לזימון שבסוף הסעודה אינם מצטרפים, והיינו לכאו' מהאי טעמא שלזימון צריך חיבור
בעצם הסעודה משא"כ לברכת חתנים.
ועוד יש להוכיח כן משיטת הרשב"ש שהביא הביה"ל בריש סי' קצ"ה, שכתב שמה שאמרו שכשרואים אלו
את אלו מצטרפים היינו דוקא בשתי חבורות שבכל חבורה יש כדי לזמן, ולא בעינן כי אם לצרף שיוציאו
האחת את השניה, משא"כ כשלא היה בכל חבורה כדי לזמן אלא ע"י צירוף לזה לא מהני שום תקנה, עכ"ד, "
וכתב ע"ז המשנ"ב שכן הוא דעת הגר"א וכן מסתבר, ו אעפ"כ לגבי תפילה נקט המשנ"ב בפשיטות שמועיל
רואים אלו את אלו גם לצרף להשלים לעשרה, וכמו שהובא לעיל מדבריו בס"ק נ"ב, ובהכרח צ"ל כמו
שנתבאר שלזימון צריך קביעות וחיבור משא"כ לתפלה.
וכן נראה ממה שהביא השע"ת בסי' נ"ה סק"ז מהמחזיק ברכה שדיבר על זמן כזה שלא היו יכולים להיות
עשרה ביחד מחמת שהיה שם מחלה מדבקת, וכתב שיש להתיר להצטרף ע"י שרואים אלו את אלו, אף
שמשמע בדבריו שהיה שם מעבר לרבים שהיה עובר ביניהם, והיינו לכאו' מהאי טעמא דגבי תפילה אי"ז
מפסיק וכמו שנתבאר.
ד. מסקנת הדברים, הנה נתבאר שיש מקום להחשיב צירוף של עשרה מתפללים במרפסות כמנין, כאשר יש
עשרה הרואים זה את זה או אם הש"ץ רואה את כולם, ולכאו' הוא אפי' בכה"ג שיש רה"ר העוברת ביניהם,
ואף שלגבי ברכות צ"ע אם ראוי לסמוך ע"ז מאחר שיש חולקים בזה, מ"מ לגבי קדיש וקדושה יש מקום
גדול להקל בזה, ובפרט כעת שהוא שעת הדחק גדול שא"א להתאסף יחד, ועם ישראל צמאים למצוות
ורוצים לזכות למעלה של תפלה בצבור, נראה דיש להקל בזה להתפלל באופן כזה, וכמו שנתבאר לעיל. ]אך
מי שאפשר לו להתפלל ותיקין אולי זה עדיף מלהתפלל במנין כזה, וצ"ע[.
והגר"ש רוזנבלט רב העיר בני ברק - הארך בהיתר שביל המפסיק לענין תפילה.
"ובאמת שיש סברא גדולה לחלק בזה ולומר שדין זה שרה"ר מפסיק נאמר רק בזימון, כי הנה חיוב הזימון
1 נעשה מכח הקביעות והחיבור של כל המסובים
, וכמו שמצינו בסי' קצ"ג ס"ג שהאוכלים בשדה מפוזרים
ומפורדים, אף על פי שאוכלים כולם בשעה אחת ומככר אחד, כל שלא קבעו מקום לאכול אינם מצטרפין,
והיינו אף כשאמרו 'ניכול לחמא בדוך פלן', כמבואר במשנ"ב סי' קס"ז ס"ק ס"ג, והטעם בזה משום שלא
היה ביניהם קביעות, יעו"ש, ודין זה אינו שייך בתפילה, ששם מצטרפים גם אם לא קבעו מקום להתפלל בו,
משום שבתפלה אי"צ שיהיה קביעות וחיבור בין כל המתפללים, וכל שנצטרפו עשרה מישראל שפיר אפשר
לומר דברים שבקדושה כ דילפינן בברכות כא: מדכתיב 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'.
וא"כ לפי"ז אפשר לומר שגם דין זה שרה"ר מפסקת ביניהם מבטל את הצירוף של 'רואים אלו את אלו',
אי"ז אלא גבי זימון, שע"י שהרה"ר עוברת ביניהם נפסק הקביעות והחיבור, משא"כ בתפילה שאין צריך
קביעות וחיבור, אפשר שיועיל צירוף של רואים אלו את אלו אף כשיש רה"ר עוברת ביניהם, ואולי משום כך
לא כתב השו"ע דין זה גבי תפילה ]ואף שהפמ"ג שם א"א י"ב הביא דין זה, המשנ"ב לא העתיקו[.
ושורש חילוק זה מבואר בדברי הא"ר והפרישה שהביא הביה"ל בסי' קצ"ה ס"א ד"ה בשום ענין, גבי בני
החופה שאכלו בכמה מקומות, שנקטו הא"ר והפרישה שאף ש מבואר בראשונים שבכה"ג כולם מצטרפים
ל ברכת חתנים, עכ"ז לזימון שבסוף הסעודה אינם מצטרפים, והיינו לכאו' מהאי טעמא שלזימון צריך חיבור
בעצם הסעודה משא"כ לברכת חתנים.
ועוד יש להוכיח כן משיטת הרשב"ש שהביא הביה"ל בריש סי' קצ"ה, שכתב שמה שאמרו שכשרואים אלו
את אלו מצטרפים היינו דוקא בשתי חבורות שבכל חבורה יש כדי לזמן, ולא בעינן כי אם לצרף שיוציאו
האחת את השניה, משא"כ כשלא היה בכל חבורה כדי לזמן אלא ע"י צירוף לזה לא מהני שום תקנה, עכ"ד, "
וכתב ע"ז המשנ"ב שכן הוא דעת הגר"א וכן מסתבר, ו אעפ"כ לגבי תפילה נקט המשנ"ב בפשיטות שמועיל
רואים אלו את אלו גם לצרף להשלים לעשרה, וכמו שהובא לעיל מדבריו בס"ק נ"ב, ובהכרח צ"ל כמו
שנתבאר שלזימון צריך קביעות וחיבור משא"כ לתפלה.
וכן נראה ממה שהביא השע"ת בסי' נ"ה סק"ז מהמחזיק ברכה שדיבר על זמן כזה שלא היו יכולים להיות
עשרה ביחד מחמת שהיה שם מחלה מדבקת, וכתב שיש להתיר להצטרף ע"י שרואים אלו את אלו, אף
שמשמע בדבריו שהיה שם מעבר לרבים שהיה עובר ביניהם, והיינו לכאו' מהאי טעמא דגבי תפילה אי"ז
מפסיק וכמו שנתבאר.
ד. מסקנת הדברים, הנה נתבאר שיש מקום להחשיב צירוף של עשרה מתפללים במרפסות כמנין, כאשר יש
עשרה הרואים זה את זה או אם הש"ץ רואה את כולם, ולכאו' הוא אפי' בכה"ג שיש רה"ר העוברת ביניהם,
ואף שלגבי ברכות צ"ע אם ראוי לסמוך ע"ז מאחר שיש חולקים בזה, מ"מ לגבי קדיש וקדושה יש מקום
גדול להקל בזה, ובפרט כעת שהוא שעת הדחק גדול שא"א להתאסף יחד, ועם ישראל צמאים למצוות
ורוצים לזכות למעלה של תפלה בצבור, נראה דיש להקל בזה להתפלל באופן כזה, וכמו שנתבאר לעיל. ]אך
מי שאפשר לו להתפלל ותיקין אולי זה עדיף מלהתפלל במנין כזה, וצ"ע[.