על ידי ענף עץ אבות » ה' אפריל 30, 2020 11:42 pm
המרש"א לא הולך עם דרך חילוקו של היעב"ץ, ומעניין כיצד מפרש בענין מה שהקב"ה מוסר את ישראל רק ע"י מלכים ואנשים חשובים, "והלבנון באביר יפול" (גיטין נ"ו ע"ב).
אמנם יש בזה נקודת מבט חדשה למדי, שהרי בדעת בעה"ב שלי, הייתי אומר שזה נכון שמי שזוכה לחסות תחת כנפי השכינה, הרי שממשלת השרים היא רק לגרעון בעיניו.
אולם בשעה שהשכינה מסתלקת רח"ל, הרי שהיה מומלץ לכל הפחות להיות נתון תחת שמירה מסויימת, ולא להעזב בלי שום תמיכה וסעד כלל.
ומדוע בכל זאת אני טועה? האם מפני שהקב"ה אף פעם לא עוזב אותנו, אלא שרק מתגלה בהסתר. או שמא (וכך לכאו' משמע לי יותר מדברי המהרש"א) שגם אם יש עזיבה ממשית-מוחלטת, מ"מ עצם היותנו מושלים בעצמנו בלי שום שליט מעל גבנו (מלבד הקב"ה), העצמאיות והחירות הזו לחוד מהווה סיבה לשמחה. וכטבע הטבוע בעובר ממעי אמו שיוצא ומבעט שרוצה חופשיות משל עצמו. האמת שאינני מספיק מבין זאת, ואשמח אם יהיה בידך הבנה יותר בהירה בזה לפשט לי הדברים.
המרש"א לא הולך עם דרך חילוקו של היעב"ץ, ומעניין כיצד מפרש בענין מה שהקב"ה מוסר את ישראל רק ע"י מלכים ואנשים חשובים, "והלבנון באביר יפול" (גיטין נ"ו ע"ב).
אמנם יש בזה נקודת מבט חדשה למדי, שהרי בדעת בעה"ב שלי, הייתי אומר שזה נכון שמי שזוכה לחסות תחת כנפי השכינה, הרי שממשלת השרים היא רק לגרעון בעיניו.
אולם בשעה שהשכינה מסתלקת רח"ל, הרי שהיה מומלץ לכל הפחות להיות נתון תחת שמירה מסויימת, ולא להעזב בלי שום תמיכה וסעד כלל.
ומדוע בכל זאת אני טועה? האם מפני שהקב"ה אף פעם לא עוזב אותנו, אלא שרק מתגלה בהסתר. או שמא (וכך לכאו' משמע לי יותר מדברי המהרש"א) שגם אם יש עזיבה ממשית-מוחלטת, מ"מ עצם היותנו מושלים בעצמנו בלי שום שליט מעל גבנו (מלבד הקב"ה), העצמאיות והחירות הזו לחוד מהווה סיבה לשמחה. וכטבע הטבוע בעובר ממעי אמו שיוצא ומבעט שרוצה חופשיות משל עצמו. האמת שאינני מספיק מבין זאת, ואשמח אם יהיה בידך הבנה יותר בהירה בזה לפשט לי הדברים.