על ידי לך לך » ב' אוגוסט 14, 2023 2:03 am
5. דעת הרבי מסטמר שהשבועות קיימות גם בא"י וגם לאחר הקמת המדינה ש"שלא יעלו בחומה" הכוונה עלייה מרובה אפילו ברשות האומות, ו"שלא ימרדו באומות" הכוונה לכל מרידה גם בא"י וגם בחו"ל. גדולי עולם רבים (גם בדורות קדומים לרבי מסטמר, וגם אחריו) חלקו גם על פירושן של השבועות, וגם על קיומן בא"י ולאחר הקמת המדינה (כולל כאלה שהיו נגד הציונות והמדינה):
א. רש"י על "שלא יעלו בחומה" פירש "יחד, ביד חזקה", כלומר השבועה היא מתקיימת רק כאשר רבים מישראל עולים ביחד ובכוח=בלי רשות מהאומות. בשו"ת "אבני נזר" (יו"ד, סימן תנ"ד, סעיף נ"ו) הסיק מדברי רש"י שכאשר יש רשות מהאומות לעלות לא"י (אם יש איסור הלכתי בזה, ול"אבני נזר" עצמו כאמור לעיל השבועות אינן הלכתיות) בטל איסור השבועות (שהרי אם יש רשות מהאומות אז אין גם מרידה בהן כי הן מרשות) ומצווה לעלות לא"י. בשו"ת "מלך שלם" (מאת הגאון הרב שמואל שלם שהיה מחכמי סלוניקי ותלמידו של הרב אברהם גטניו) הביא ראיה שרק עלייה ביד חזקה נאסרה. במגילה נ"ב, ע"א נאמר: "קובל אני עליך כורש. אני אמרתי: 'הוא יבנה עירי ויקבץ גלויותי (= את כל ישראל על גלויותיהם) והוא כורש אמר: 'מי בכם מכל עמו ויעל' (=רק חלק מישראל)." וכך הסביר הרשב"א: "שלכן לא הייתה הגאולה שלמה, ועוד גלות בבל נמשכת, שלא נתקבצו כולם, רק מקצתם כמאמר כורש: 'מי בכם מכל עמו'. ולא היה הבניין שלם ולא תהיה הגאולה שלמה עד זמן המשיח, כי הוא יקבוץ הכל ויבנה הבית שלם, מה שלא עשה כורש." נמצא שרצונו של הקב"ה היה שיעלו בחומה, ומדוע השביעם שלא יעלו בחומה? אלא פירש רש"י שהכוונה ביד חזקה, כלומר שלא ברשות כפי שדייק בפשטות ה"אבני נזר" ברש"י, ואם זה ברשות האומות, אין איסור בשבועות. המהרש"א כתב: 'ודאי דרשות לכל אחד מישראל לעלות לא"י, אלא שלא יעלו ביחד ביד חזקה, ולבנות להם חומות ירושלים, ונחמיה שאמר: "ונבנה חומות העיר", ברשות המלך היה כמו שכתוב שם." מבואר בדבריו שאם עולים ברשות מותר גם ביחד ביד חזקה, שהאיסור לעלות ביחד ביד חזקה הוא רק שלא ברשות. הגאון הרב חיים פלאג'י (בשו"ת "נשמת כל חי", יו"ד, סימן מ"ט עמ' ר') כתב שלדעת הרשב"ש (שכתב שמצוות יישוב א"י על היחידים ולא על הכלל מכיוון שמושבעים אנו שלא לעלות בחומה נגד רצון מלכויות), אם האומות יתנו לישראל רשות לעלות, מותר לעלות כחומה, וזו גם דעת הגר"ח פלאג'י עצמו שדחה את ה"יפה קול" (מהר"ש אשכנזי, שהרבי מסטמר מסתמך עליו) שכתב 'שאף ברשות המלכויות אין לעלות יחד לא"י' (בפירוש "יפה קול" לשיה"ש רבה ב', ז'). הגרע"י שלזינגר (בעל "לב העברי") כתב: "ברשות היא מצוות עשה לדורות ומתחייב כל אחד ממנו, ואפילו בזמן הגלות." ("ברית עולם", דף מ"ט, ע"ב) הגרצ"ה קלישר השיב לטענה שתעמולתו למען יישוב א"י היא בניגוד לשבועה שלא יעלו כחומה וכתב: "וכי יעלה על הדעת שכאשר עמד נחמיה לפני המלך ארתחששתא ויתחנן לפניו לבנות חומות ירושלים, הגם זה כעובר על השבועה הלזו?... והלא לא בחזקה הלך, רק בפעולת תחנונים נתן יתברך חינו בעיני המלך, וחפץ ה' בידו הצליח, כן ישיב בעל המסיבות יתברך לנו." ("דרישת ציון", ירושלים תשכ"ד, עמ' קמ"ז-קמ"ח) כך גם דעת ר' ישראל חיים מורגנשטרן, הרבי מקוצק-פילוב ב"שלום ירושלים", פיטרקוב תרפ"ה, סימן ז' בסופו, ד"ה "העולה מדברינו להלכה", עמ' כ"ד. וכך כתב הגאון הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין (הידוע כמהרי"ל דיסקין): " 'זכו, עם ענני שמיא' - עם ענני נסים ונפלאות, 'לא זכו, דבר אנשא' - תהיה אתחלתא דגאולה ברשיון הממשלות" ("הפלס" תרס"ד, עמ' 435; הובא ע"י הרב רפאל קצנלנבוגן ב"המעיין", תשרי תשכ"ח, עמ' 53).
לעיל בסוגריים הובא שהרבי מסטמר בדעתו שהשבועה שלא יעלו בחומה היא גם ברשות האומות מסתמך על ה"יפה קול" שכאמור הגר"ח פלאג'י דחה אותו, וכן מסתמך על ה"אהבת יהונתן" בהפטרת ואתחנן. להלן נראה שממקורות אחרים של הגר"י אייבשיץ (כולל ב"אהבת יהונתן עצמו), דעתו אינה שוללת עלייה ברשות האומות, וכוונתו בהפטרת ואתחנן (שברורה גם מדברים ב"יערות דבש") שבגלל פחד כנסת ישראל שעדיין הזמן לא מתאים היא מבקשת שיהיה "עד שיחפץ", אך לא מדובר באיסור מהקב"ה. בפירושו להפטרת שופטים ב"אהבת יהונתן" כותב הגר"י אייבשיץ שאיסור השבועה שלא יעלו כחומה הוא רק להילחם בחזקה נגד האויב (ד"ה "התעוררי, התעוררי, קומי ירושלים אשר שתית מיד ה'" וכו', עמ' ע"ה ושם, ד"ה "אין מנהל לה"). ברור מדבריו כאן שאם זה ברשות האומות ולא צריך להילחם נגדם, אין איסור שלא לעלות בחומה. יש להוסיף כאן מה שכותב בהפטרת עקב שישראל יעלו לא"י לפני בוא המשיח ("דלעתיד כשיגיע עת דודים" - "וישיב את שבות ציון כבתחילה"), מה שנחשב לפי הרבי מסטמר לעברה על השבועות. כן יש לדייק שבהפטרת שופטים הזכיר במפורש את השבועה שלא יעלו בחומה ('השביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה') וכותב כאמור שהאיסור בזה הוא כשצריכים להילחם נגד הגויים (וכאשר יש רשות אז לא צריך להילחם, ולכן אז אין איסור), ולעומת זאת בהפטרת ואתחנן לא מזכיר במפורש שבועה זו וכותב שם: "דכנסת ישראל צווחה באלה ובשבועה... ולכן ביקשה כנסת ישראל עד שתחפץ" (הפטרת ואתחנן, ד"ה "על הר גבוה עלי לך", דף ע', ע"ב). לא מדובר בדבריו באיסור מהקב"ה לעלות בחומה עד שתחפץ אלא שכנסת ישראל פוחדת שאולי עדיין לא הגיע זמן מתאים ומבקשת שיהיה "עד שתחפץ", ומעולם לא הייתה כוונת הגר"י אייבשיץ לומר אף בדברי דרוש שעלייה בחומה אסורה אף ברשות (וכן ראה דבריו בפרשת עקב, ד"ה "מיהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו", עמ' 144). לכן ההסתמכות על ה"אהבת יהונתן" כדי לומר שגם עלייה ברשות אסורה משום השבועה שלא יעלו בחומה, אין לה שום בסיס. וכן ב"יערות דבש" מבאר אותה נקודה שבהפטרת ואתחנן ב"אהבת יהונתן" וכותב: 'אבל ידוע מ"ש במדרש הנעלם: "'אם תעירו את האהבה עד שתחפץ' - 'עד שיחפץ' לא כתיב אלא 'עד שתחפץ', והיינו כי הקב"ה ביקש לרחם על בניו, אבל כנסת ישראל אינה רוצה עד שיהיה כ"כ מובטח שאינם חוזרים ונגלים, כי אם יהיו חוזרים להיגלות א"כ יהיה קשה מקודם, לכן כתיב עד 'שתחפץ'".' ("יערות דבש" ח"א, דרשה בקהילת מיץ, ב' באב שנת תקה"ל, דרוש י' בסופו, עמ' ע"ד.) רואים בדבריו שלא רק שהקב"ה לא אסר לעלות בחומה לפני הגאולה השלמה (כמובן, צריך רשות מהאומות כאמור לעיל), אלא שאף רצה להקדים את הקץ אלא כנסת ישראל פחדה שאם יבוא הקץ אז, לא מובטח שלא תהיה גלות שוב, ולכן ביקשה שיהיה "עד שתחפץ". אביא כאן שאלה של הרבי מקוצק-פילוב לדודו ה"אבני נזר" ותשובת ה"אבני נזר" לגבי דבריו של ה"אהבת יהונתן" שלכאורה יוצא ממנו שגם ברשות אסור, ובעניין זה כותב ה"אבני נזר" שרש"י כותב שברשות מותר, והרבי מסטמר דוחה לשיטתו את הבנת ה"אבני נזר ברש"י, ולהלן נראה שדחייה זו אינה מחויבת כלל וכלל: בשו"ת "אבני נזר" סימן תנ"ו כותב בתשובה לאחיינו הנ"ל: 'דבר מה שכתבתי באות נ"ו שאם יותר רשות לכולם לעלות, לא תהיה שבועה דרש"י פירש "'בחומה' - יחד ביד חזקה", ואם ברשות אין זה ביד חזקה, כבודו העיר שבספר "אהבת יהונתן" כתב דאפילו ברשות אסור. דברי דרשה הם ואלף כיוצא בהם לא יזיזו דברי רש"י ממקומם". הרבי מסטמר ב"ויואל משה", "שלש השבועות", סימן ט"ז כותב: 'והנה באבני נזר סימן תנ"ו דחה בשתי ידיים את דברי השואל מספר "אהבת יהונתן" שאפילו ברשות העמים חלה השבועה שלא לעלות לא"י יחד, וכל ראייתו אינה אלא מלשון רש"י ז"ל שכתב ביד חזקה ואם הוא ברשות אין זה ביד חזקה, וע"כ כתב שא"א לזוז מפירוש רש"י, ואני תמה היאך בנה ע"ז יסוד גדול כ"כ על הלשון שאם הוא ברשות א"א בלשון יד חזקה, לדחות עי"ז דברי הגאון ז"ל באה"י (ב"אהבת יהונתן"), ראשית הרי מקרא מלא הוא "כי ביד חזקה ישלחם", מפני ידי החזקה שתחזיק עליו וביד חזקה על כרחם של ישראל וכו' וע"כ ברור כוונת דברי רש"י דכשהעלייה ביחד יש להם שמה יד חזקה כלומר התחזקות יתרה.' בכל מקרה, ראינו כאמור לעיל שדעת ר"י אייבשיץ שברשות מותר.
דברי הרבי מסטמר בעייתיים מכמה סיבות:
1. א"א להשליך מפירוש לפסוק בתורה לפירוש רש"י לגמרא ולכן בפירוש רש"י בגמרא יש להתייחס לפשט של הביטוי "ביד חזקה" שהוא "ביד תקיפה, בכוח, בתקיפות, ללא קבלת רשות", ואם יש רשות אין זו יד חזקה, כי אז לא צריך לעשות דברים בכוח ובתקיפות כי מקבלים רשות.
2. עוד יש לומר שביואל ב', ז' נאמר: "כגבורים ירצון, כאנשי מלחמה יעלו חומה." מפורש כאן לשון עלייה בחומה על מלחמה, שאנשי המלחמה הגיבורים, עיקר מלחמתם היה על ערים בצורות חומה, להבקיע החומה ולכבשם. ומכאן מקור הביטוי בגמרא לגבי עלייה לא"י "שלא יעלו בחומה", כלומר, שלא יעלו במלחמה ללא רשות (אם יש רשות לא צריך להילחם) ולזה כיוון רש"י ב"ביד חזקה", במלחמה בכוח, שלא ברשות.
3. במדרש שיהש"ר, פרק י"ב כתוב: "אם חומה, אם ישראל העלו חומה מבבל פעם שנייה, לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנייה." והרד"ל בהערות למדרש ציין לפסוק מיואל, שזה מקור הביטוי של עלייה בחומה לגביי עלייה לא"י והכוונה שלא יעלו ע"י מלחמה נגד הגויים, כלומר ללא רשות.
4. בשיטה מקובצת לכתובות בדברי רש"י מהדורא קמא מובא הנוסח: "שלא יעלו מאליהם ויעלו כולם ביחד בחזקה." ברור מכאן ש"בחזקה" מובנו "בכוח, בתקיפות, ללא קבלת רשות".
לכן הבנתו של ה"אבני נזר" היא פשוטה, נכונה ואמתית וזו כוונת רש"י שאם יש רשות מהאומות, מותר שיעלו כולם יחד. וכן מדברי רש"י שלא יעלו כולם משמע שעלייה הדרגתית איננה "כחומה" רש"י פירש "שלא יעלו כחומה - יחד ביד חזקה", לכן אם אין כל העם עולה יחד, כי אם בשלבים - אין זו עלייה כחומה.
5. דעת הרבי מסטמר שהשבועות קיימות גם בא"י וגם לאחר הקמת המדינה ש"שלא יעלו בחומה" הכוונה עלייה מרובה אפילו ברשות האומות, ו"שלא ימרדו באומות" הכוונה לכל מרידה גם בא"י וגם בחו"ל. גדולי עולם רבים (גם בדורות קדומים לרבי מסטמר, וגם אחריו) חלקו גם על פירושן של השבועות, וגם על קיומן בא"י ולאחר הקמת המדינה (כולל כאלה שהיו נגד הציונות והמדינה):
א. רש"י על "שלא יעלו בחומה" פירש "יחד, ביד חזקה", כלומר השבועה היא מתקיימת רק כאשר רבים מישראל עולים ביחד ובכוח=בלי רשות מהאומות. בשו"ת "אבני נזר" (יו"ד, סימן תנ"ד, סעיף נ"ו) הסיק מדברי רש"י שכאשר יש רשות מהאומות לעלות לא"י (אם יש איסור הלכתי בזה, ול"אבני נזר" עצמו כאמור לעיל השבועות אינן הלכתיות) בטל איסור השבועות (שהרי אם יש רשות מהאומות אז אין גם מרידה בהן כי הן מרשות) ומצווה לעלות לא"י. בשו"ת "מלך שלם" (מאת הגאון הרב שמואל שלם שהיה מחכמי סלוניקי ותלמידו של הרב אברהם גטניו) הביא ראיה שרק עלייה ביד חזקה נאסרה. במגילה נ"ב, ע"א נאמר: "קובל אני עליך כורש. אני אמרתי: 'הוא יבנה עירי ויקבץ גלויותי (= את כל ישראל על גלויותיהם) והוא כורש אמר: 'מי בכם מכל עמו ויעל' (=רק חלק מישראל)." וכך הסביר הרשב"א: "שלכן לא הייתה הגאולה שלמה, ועוד גלות בבל נמשכת, שלא נתקבצו כולם, רק מקצתם כמאמר כורש: 'מי בכם מכל עמו'. ולא היה הבניין שלם ולא תהיה הגאולה שלמה עד זמן המשיח, כי הוא יקבוץ הכל ויבנה הבית שלם, מה שלא עשה כורש." נמצא שרצונו של הקב"ה היה שיעלו בחומה, ומדוע השביעם שלא יעלו בחומה? אלא פירש רש"י שהכוונה ביד חזקה, כלומר שלא ברשות כפי שדייק בפשטות ה"אבני נזר" ברש"י, ואם זה ברשות האומות, אין איסור בשבועות. המהרש"א כתב: 'ודאי דרשות לכל אחד מישראל לעלות לא"י, אלא שלא יעלו ביחד ביד חזקה, ולבנות להם חומות ירושלים, ונחמיה שאמר: "ונבנה חומות העיר", ברשות המלך היה כמו שכתוב שם." מבואר בדבריו שאם עולים ברשות מותר גם ביחד ביד חזקה, שהאיסור לעלות ביחד ביד חזקה הוא רק שלא ברשות. הגאון הרב חיים פלאג'י (בשו"ת "נשמת כל חי", יו"ד, סימן מ"ט עמ' ר') כתב שלדעת הרשב"ש (שכתב שמצוות יישוב א"י על היחידים ולא על הכלל מכיוון שמושבעים אנו שלא לעלות בחומה נגד רצון מלכויות), אם האומות יתנו לישראל רשות לעלות, מותר לעלות כחומה, וזו גם דעת הגר"ח פלאג'י עצמו שדחה את ה"יפה קול" (מהר"ש אשכנזי, שהרבי מסטמר מסתמך עליו) שכתב 'שאף ברשות המלכויות אין לעלות יחד לא"י' (בפירוש "יפה קול" לשיה"ש רבה ב', ז'). הגרע"י שלזינגר (בעל "לב העברי") כתב: "ברשות היא מצוות עשה לדורות ומתחייב כל אחד ממנו, ואפילו בזמן הגלות." ("ברית עולם", דף מ"ט, ע"ב) הגרצ"ה קלישר השיב לטענה שתעמולתו למען יישוב א"י היא בניגוד לשבועה שלא יעלו כחומה וכתב: "וכי יעלה על הדעת שכאשר עמד נחמיה לפני המלך ארתחששתא ויתחנן לפניו לבנות חומות ירושלים, הגם זה כעובר על השבועה הלזו?... והלא לא בחזקה הלך, רק בפעולת תחנונים נתן יתברך חינו בעיני המלך, וחפץ ה' בידו הצליח, כן ישיב בעל המסיבות יתברך לנו." ("דרישת ציון", ירושלים תשכ"ד, עמ' קמ"ז-קמ"ח) כך גם דעת ר' ישראל חיים מורגנשטרן, הרבי מקוצק-פילוב ב"שלום ירושלים", פיטרקוב תרפ"ה, סימן ז' בסופו, ד"ה "העולה מדברינו להלכה", עמ' כ"ד. וכך כתב הגאון הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין (הידוע כמהרי"ל דיסקין): " 'זכו, עם ענני שמיא' - עם ענני נסים ונפלאות, 'לא זכו, דבר אנשא' - תהיה אתחלתא דגאולה ברשיון הממשלות" ("הפלס" תרס"ד, עמ' 435; הובא ע"י הרב רפאל קצנלנבוגן ב"המעיין", תשרי תשכ"ח, עמ' 53).
לעיל בסוגריים הובא שהרבי מסטמר בדעתו שהשבועה שלא יעלו בחומה היא גם ברשות האומות מסתמך על ה"יפה קול" שכאמור הגר"ח פלאג'י דחה אותו, וכן מסתמך על ה"אהבת יהונתן" בהפטרת ואתחנן. להלן נראה שממקורות אחרים של הגר"י אייבשיץ (כולל ב"אהבת יהונתן עצמו), דעתו אינה שוללת עלייה ברשות האומות, וכוונתו בהפטרת ואתחנן (שברורה גם מדברים ב"יערות דבש") שבגלל פחד כנסת ישראל שעדיין הזמן לא מתאים היא מבקשת שיהיה "עד שיחפץ", אך לא מדובר באיסור מהקב"ה. בפירושו להפטרת שופטים ב"אהבת יהונתן" כותב הגר"י אייבשיץ שאיסור השבועה שלא יעלו כחומה הוא רק להילחם בחזקה נגד האויב (ד"ה "התעוררי, התעוררי, קומי ירושלים אשר שתית מיד ה'" וכו', עמ' ע"ה ושם, ד"ה "אין מנהל לה"). ברור מדבריו כאן שאם זה ברשות האומות ולא צריך להילחם נגדם, אין איסור שלא לעלות בחומה. יש להוסיף כאן מה שכותב בהפטרת עקב שישראל יעלו לא"י לפני בוא המשיח ("דלעתיד כשיגיע עת דודים" - "וישיב את שבות ציון כבתחילה"), מה שנחשב לפי הרבי מסטמר לעברה על השבועות. כן יש לדייק שבהפטרת שופטים הזכיר במפורש את השבועה שלא יעלו בחומה ('השביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה') וכותב כאמור שהאיסור בזה הוא כשצריכים להילחם נגד הגויים (וכאשר יש רשות אז לא צריך להילחם, ולכן אז אין איסור), ולעומת זאת בהפטרת ואתחנן לא מזכיר במפורש שבועה זו וכותב שם: "דכנסת ישראל צווחה באלה ובשבועה... ולכן ביקשה כנסת ישראל עד שתחפץ" (הפטרת ואתחנן, ד"ה "על הר גבוה עלי לך", דף ע', ע"ב). לא מדובר בדבריו באיסור מהקב"ה לעלות בחומה עד שתחפץ אלא שכנסת ישראל פוחדת שאולי עדיין לא הגיע זמן מתאים ומבקשת שיהיה "עד שתחפץ", ומעולם לא הייתה כוונת הגר"י אייבשיץ לומר אף בדברי דרוש שעלייה בחומה אסורה אף ברשות (וכן ראה דבריו בפרשת עקב, ד"ה "מיהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו", עמ' 144). לכן ההסתמכות על ה"אהבת יהונתן" כדי לומר שגם עלייה ברשות אסורה משום השבועה שלא יעלו בחומה, אין לה שום בסיס. וכן ב"יערות דבש" מבאר אותה נקודה שבהפטרת ואתחנן ב"אהבת יהונתן" וכותב: 'אבל ידוע מ"ש במדרש הנעלם: "'אם תעירו את האהבה עד שתחפץ' - 'עד שיחפץ' לא כתיב אלא 'עד שתחפץ', והיינו כי הקב"ה ביקש לרחם על בניו, אבל כנסת ישראל אינה רוצה עד שיהיה כ"כ מובטח שאינם חוזרים ונגלים, כי אם יהיו חוזרים להיגלות א"כ יהיה קשה מקודם, לכן כתיב עד 'שתחפץ'".' ("יערות דבש" ח"א, דרשה בקהילת מיץ, ב' באב שנת תקה"ל, דרוש י' בסופו, עמ' ע"ד.) רואים בדבריו שלא רק שהקב"ה לא אסר לעלות בחומה לפני הגאולה השלמה (כמובן, צריך רשות מהאומות כאמור לעיל), אלא שאף רצה להקדים את הקץ אלא כנסת ישראל פחדה שאם יבוא הקץ אז, לא מובטח שלא תהיה גלות שוב, ולכן ביקשה שיהיה "עד שתחפץ". אביא כאן שאלה של הרבי מקוצק-פילוב לדודו ה"אבני נזר" ותשובת ה"אבני נזר" לגבי דבריו של ה"אהבת יהונתן" שלכאורה יוצא ממנו שגם ברשות אסור, ובעניין זה כותב ה"אבני נזר" שרש"י כותב שברשות מותר, והרבי מסטמר דוחה לשיטתו את הבנת ה"אבני נזר ברש"י, ולהלן נראה שדחייה זו אינה מחויבת כלל וכלל: בשו"ת "אבני נזר" סימן תנ"ו כותב בתשובה לאחיינו הנ"ל: 'דבר מה שכתבתי באות נ"ו שאם יותר רשות לכולם לעלות, לא תהיה שבועה דרש"י פירש "'בחומה' - יחד ביד חזקה", ואם ברשות אין זה ביד חזקה, כבודו העיר שבספר "אהבת יהונתן" כתב דאפילו ברשות אסור. דברי דרשה הם ואלף כיוצא בהם לא יזיזו דברי רש"י ממקומם". הרבי מסטמר ב"ויואל משה", "שלש השבועות", סימן ט"ז כותב: 'והנה באבני נזר סימן תנ"ו דחה בשתי ידיים את דברי השואל מספר "אהבת יהונתן" שאפילו ברשות העמים חלה השבועה שלא לעלות לא"י יחד, וכל ראייתו אינה אלא מלשון רש"י ז"ל שכתב ביד חזקה ואם הוא ברשות אין זה ביד חזקה, וע"כ כתב שא"א לזוז מפירוש רש"י, ואני תמה היאך בנה ע"ז יסוד גדול כ"כ על הלשון שאם הוא ברשות א"א בלשון יד חזקה, לדחות עי"ז דברי הגאון ז"ל באה"י (ב"אהבת יהונתן"), ראשית הרי מקרא מלא הוא "כי ביד חזקה ישלחם", מפני ידי החזקה שתחזיק עליו וביד חזקה על כרחם של ישראל וכו' וע"כ ברור כוונת דברי רש"י דכשהעלייה ביחד יש להם שמה יד חזקה כלומר התחזקות יתרה.' בכל מקרה, ראינו כאמור לעיל שדעת ר"י אייבשיץ שברשות מותר.
דברי הרבי מסטמר בעייתיים מכמה סיבות:
1. א"א להשליך מפירוש לפסוק בתורה לפירוש רש"י לגמרא ולכן בפירוש רש"י בגמרא יש להתייחס לפשט של הביטוי "ביד חזקה" שהוא "ביד תקיפה, בכוח, בתקיפות, ללא קבלת רשות", ואם יש רשות אין זו יד חזקה, כי אז לא צריך לעשות דברים בכוח ובתקיפות כי מקבלים רשות.
2. עוד יש לומר שביואל ב', ז' נאמר: "כגבורים ירצון, כאנשי מלחמה יעלו חומה." מפורש כאן לשון עלייה בחומה על מלחמה, שאנשי המלחמה הגיבורים, עיקר מלחמתם היה על ערים בצורות חומה, להבקיע החומה ולכבשם. ומכאן מקור הביטוי בגמרא לגבי עלייה לא"י "שלא יעלו בחומה", כלומר, שלא יעלו במלחמה ללא רשות (אם יש רשות לא צריך להילחם) ולזה כיוון רש"י ב"ביד חזקה", במלחמה בכוח, שלא ברשות.
3. במדרש שיהש"ר, פרק י"ב כתוב: "אם חומה, אם ישראל העלו חומה מבבל פעם שנייה, לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנייה." והרד"ל בהערות למדרש ציין לפסוק מיואל, שזה מקור הביטוי של עלייה בחומה לגביי עלייה לא"י והכוונה שלא יעלו ע"י מלחמה נגד הגויים, כלומר ללא רשות.
4. בשיטה מקובצת לכתובות בדברי רש"י מהדורא קמא מובא הנוסח: "שלא יעלו מאליהם ויעלו כולם ביחד בחזקה." ברור מכאן ש"בחזקה" מובנו "בכוח, בתקיפות, ללא קבלת רשות".
לכן הבנתו של ה"אבני נזר" היא פשוטה, נכונה ואמתית וזו כוונת רש"י שאם יש רשות מהאומות, מותר שיעלו כולם יחד. וכן מדברי רש"י שלא יעלו כולם משמע שעלייה הדרגתית איננה "כחומה" רש"י פירש "שלא יעלו כחומה - יחד ביד חזקה", לכן אם אין כל העם עולה יחד, כי אם בשלבים - אין זו עלייה כחומה.